הרשל'ה מאוסטרופולי (נכתב גם הרשלה מאוסטרופוליה) היה בדחן חסידי שחי בווהלין שבאוקראינה במחצית השנייה של המאה ה־18. בדמותו ההיסטורית נוצרה דמות עממית עם בדיחות רבות. הוא מקביל לדמויות בדיחות אחרות, כמו ג'וחא במזרח וטיל אוילנשפיגל במרכז אירופה.
הרשל'ה נמנה עם חוג חסידיו של רבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעל שם טוב (מנהיג חסידות). חסיד הוא תלמיד ומעריץ של תנועה דתית. בתפקידו כ"ליצן החצר" הוא השמיע הלצות שקיללו ובו־זמנית הבהיר ביקורת כלפי החצר והחסידים.
ככל הנראה שמו האמיתי היה צבי (ידוע גם כ'הירש' ביידיש). רבי ברוך נהג בחצר בפאר. כשהיה הרבי עצוב בחרו החסידים בדחן להקל עליו, והרשל'ה התאים לתפקיד זה. מעשיו וכליליו העלו חיוך על פני הרבי והשכיחו את עצבותו.
ישנה גרסה סוערת מאת אברהם בר גוטלובר, שאומרת שהרשל'ה נהרג לאחר שנזרק מהגג על ידי חסידי רבי ברוך. Historian דוד אסף מציין שלמעשה אין לכך אישוש חזק, והגרסה מופיעה בעיקר בכתוביו של גוטלובר. בשנים ה־2000 נטען כי קברו אותר בסמוך לקבר הבעל שם טוב במז'יבוז', והוצבה מצבה; לפי אסף הטענה לא מבוססת, והמצבה הוסרה ב־2013.
רבות מהבדיחות המיוחסות להרשל'ה הן חידודי לשון מהיידיש. אחרות הן בסגנון תלמודי, בדמות מדרשון על פסוקים ותפילות, והן נוטות לשזור את חיי הקהילה היהודית: חגים, סעודות, תפילות, מקווה ומעמדות בית הכנסת. העלילות מדגישות את ההווי החסידי, את המתחים בין חסידים ומתנגדים, ואת היחסים ליהודים ולנכרים בעיירה.
אחד הסיפורים המפורסמים מראה את היצירתיות של הרשל'ה מול פריץ, שליט מקומי. הפריץ בחן את הרשל'ה בארבע שאלות: על שטח אחוזתו, משקל הירח, חשיבות השלטון ומה חושב הפריץ כעת. הרשל'ה השיב בשלישות, למשל אמר שמשקל הירח "ליטרא ומחצה" בהומור, והצחיק את הפריץ עד ששיכנעו שהוא ראוי ללבוש בגדי המלוכה.
סיפורים אחרים מראים את יחסו לנשים בחצר ואת היכולת שלו לחשוף מבוכה בלי לפגוע. בדיחה מפורסמת מתארת איך נכנס לרבי בחדר ומחפש "פנים אבודות" כדי להצחיקו ולרומם את רוחו. סיפורים אלה מציגים אותו כגיבור אנדרדוג עניי, שמשתמש בהומור כדי להביס סמכויות ועשירים.
מעשיות רבות כוללות חידודי לשון ותשובות שנונות. חלקן מבוססות על מקור יהודי-מדרשתי, וחלקן נשמרו בעיקר בזיכרון העממי.
הסופר יצחק הרצברג אסף סיפורים על הרשל'ה ופרסם אותם בכרכים. המחזאי היידי משה גרשנזון כתב את המחזה "הרשל'ה אסטראָפּאָלער", שהוצג בתיאטראות יהודיים ברחבי העולם. ב־1951 הועלה המחזה בתל אביב על ידי וולפוביץ', ועורר מחלוקת משפטית. היו גם עיבודים מאת משה ליפשיץ.
בשנות ה־60 הועלו מחזות נוספים, וב־2012 העלה תיאטרון יידישפיל הצגה בכיכובו של יעקב בודו. ב־1977 יצא סרט בשם "הרשלה" עליו נכתב שהדמות בסרט היא נינו של הבדחן ההיסטורי.
משנת 2016 מתפרסמות סדרות קומיקס על הרשלה מאת בת־שבע הבלין, שהן יצירת דמיון של המחברת ולא תמיד שיקוף סיפורים אותנטיים. גם דוד גולדשמיט פרסם קומיקסים בנושא. דמותו הופיעה גם במערכונים בטלוויזיה, כולל אזכור של גרסת מותו של גוטלובר.
המורשת של הרשל'ה נשמרה בעיקר דרך מעשיות ובדיחות. הן מדגימות כיצד הומור יכול לשמש כלי ביטוי בתוך חברה דתית, ולהקנות כוח לדמות פשוטה מול סמכויות ועושר.
הרשל'ה מאוסטרופולי היה בדחן חסידי במאה ה־18 בווהלין שבאוקראינה. בדחן הוא אדם שמשעשע אחרים בהלצות.
הוא עבד בביתו של רבי ברוך ממז'יבוז'. רבי ברוך היה מנהיג חסידי חשוב. הרשל'ה היה בא לצחוק על הרב ולהשכיח ממנו עצבות.
הרשל'ה סיפר בדיחות חכמות. חלק מהבדיחות הן משחקי מילים מהיידיש. אחרות נראות כמו סיפורי מקרא ותלמוד קלים.
אחד מהסיפורים המפורסמים: פריץ, שליט מקומי, שאל את הרשל'ה שאלות קשות. הרשל'ה ענה בתשובות מצחיקות וניצח את המבחן. למשל אמר שמשקל הירח הוא "ליטרא ומחצה" כהומור.
יש גם סיפורים על מעשיות שלו עם נשים בחצר, ועל כך שהצליח לגרום לאנשים לצחוק בלי לפגוע.
לא כל הסיפורים אמיתיים. סופר בשם אברהם בר גוטלובר כתב שהרשל'ה הוכרע ונזרק מהגג, אבל זו עדות בודדת ואין לה אישוש חזק. בשנים מאוחרות טענו שמצאו את קברו, והציבו מצבה. המצבה הוסרה ב־2013.
הרשל'ה הונצח בספרים, במחזות ובקומיקסים. יצאו מחזות וקומיקס על חייו, וחלקם הם יצירת דמיון.
הסיפורים על הרשל'ה מראים איך הומור יכול לעזור לאנשים ולעתים להדוף עוולות.
תגובות גולשים