השוק האפור

בישראל "השוק האפור" הוא שם למערכת מימון שפועלת מחוץ למערכת הפיננסית הממוסדת.

המערכת הממוסדת היא הבנקים וגופים פיננסיים גדולים. גופים שאינם בנקים נקראים נש"פים (נותני שירותים פיננסיים).

נש"פים מבצעים פעולות דומות לבנקים: קבלת פיקדונות, הענקת הלוואות, ניכיון צ'קים (מכירת צ'ק לקבלת כסף מיד), המרת מטבע והעברות כספים.

השוק האפור מתמקד בדרך כלל בלקוחות שהבנקים מסרבים לממן. אלה נחשבים בעלי סיכון גבוה יותר, לכן הריבית, כלומר המחיר על ההלוואה, גבוהה מאוד.

גם אמצעי הגבייה במקרה של אי החזר יכולים להיות נוקשים יותר.

השוק האפור לא הוסדר במשך שנים, אך בשנת 1993 נחקק חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. החוק דורש גילוי מלא של עלויות וקובע תקרת עלות להלוואה, ביחס לריבית הממוצעת לאשראי בבנק ישראל ועד כ־2.25 פעמים.

יש גם חוקים נוספים להגנת הצרכן ולחוזים אחידים. לעיתים מעורבים בשוק גורמים עברייניים, שעוסקים בין היתר בהלוואות בתנאים בלתי סבירים, גבייה בלתי חוקית והלבנת הון.

השוק האפור זה מקום שבו נותנים כסף מחוץ לבנקים.

אנשים או חברות כאלה נקראים נש"פים. נש"פים נותנים שירותים פיננסיים, כמו בנקים.

הם נותנים הלוואות, מחליפים מטבע ומקבלים צ'קים כדי לתת כסף מיד. ניכיון צ'קים פירושו לקבל כסף עכשיו על צ'ק.

ריבית היא תוספת כסף שמחזירים כשיקחו הלוואה. בדרך כלל הריבית בשוק האפור גבוהה יותר מבבנקים.

אם לא מחזירים את ההלוואה, הדרכים לגבות אותה יכולות להיות קשות.

יש חוק מ-1993 שאומר לשים על הכתב את כל העלויות ולמנוע תשלומים מוגזמים. לפעמים גם פושעים מעורבים, וזה לא חוקי.