השושלת הסלג'וקית

השושלת הסלג'וקית הייתה משפחה ממוצא טורקי שיצאה משבטים אוע'וז (שבטים טורקיים) והתאסלמה. הם נדדו מהערבה האסייתית inward לעולם המוסלמי וכבשו בהדרגה שטחים נרחבים. בסיס כוחם היה בשבטים הנוודיים של האוע'וז, שהפכו לשכירי חרב ולכובשים.

המשפחה עלתה מתוך קונפדרציית האוע'וז. לפי מקורות עתיקים הם שייכים לשבט הקיניק. לאחר שהשתלטו על השלטון ניסו לקשור את מוצאם לאגדות טוראניות עתיקות.

סלג'וק, מייסד השושלת, התיישב בעיר ג'אנד והתגורר שם. בניו המרכזיים היו אישראיל (ארסלאן), צ'אע'רי בכ וטוע'ריל בכ. הם שירתו תחילה שליטים מקומיים, ורכשו ניסיון צבאי ודיפלומטי.

במאה ה-11 רעידות אקלים ורעב הגבירו את הלחץ על השבטים הנוודיים. הפשיטות לחיפוש מזון ולביזה הפכו אותם לכוח צבאי מאורגן. קרב דנדאנקאן (בערך 1040) הניח את היסודות לשליטת הסלג'וקים בח'וראסאן ובאזורים הסובבים.

כוחות המשפחה התפצלו: מוסא כבש אזורים מזרחיים, צ'אע'רי שמר על בסיס בח'וראסאן וטוע'ריל יצא לכיבושים מערבה. הסלג'וקים הציגו עצמם כסונים (הזרם העיקרי בתוך האיסלאם) ולבשו כיסוי דתי כדי לחזק את לגיטימיותם מול הח'ליפה.

טוע'ריל ביצע כיבושים בכיוון מערב וכבש בין השאר את ראיי ואספהאן. ב-1055 נכנס לבגדאד וטען כי הוא מגן על הח'ליפה. הח'ליפה העניק לו את התואר סולטאן, מה שנתן לו סמכות רשמית רחבה. טוע'ריל מת ב-1063 ואחיינו אלפ ארסלאן ירש אותו.

אלפ ארסלאן איחד שטחים גדולים, הרחיב את גבולות הממלכה וארגן פשיטות נגד הארמנים והביזנטים. הוא המשיך לשלוח את הטורקמנים לפשיטות דתיות (ע'אזי), אך גם שאף לשליטה מאורגנת יותר.

ב-1071 קרב מנזיקרט מול הצבא הביזנטי בראשות הקיסר רומנוס דיוגנס הסתיים בניצחון סלג'וקי. אלפ ארסלאן השתמש בתכסיסי נסיגה מדומה ושבה את הקיסר. התוצאה היסטורית הייתה שסעים באסיה הקטנה נפתחו לחדירת טורקמנים.

לאחר מות אלפ ארסלאן עלה בנו מלכשאה לשלטון תחת הווזיר נזאם אל-מולכ. מלכשאה היה מנהל ודיפלומט יותר מאשר לוחם. בתקופתו התרחבה השליטה הסלג'וקית בסוריה ובמסופוטמיה. במותו ב-1092 שלטה האימפריה על שטח רחב, אך לאחר מותיו היא התפרקה בהדרגה.

האימפריה נחלשה בגלל פילוגים פנימיים. מנהיגים מקומיים (אתא-בגים) הקימו שושלות עצמאיות. מסעות הצלב הראשון (1096, 1099) הוציאו מסוריה ולבנט את אזורים שהיו תחת שליטת הסלג'וקים.

קבוצה סלג'וקית שהתמקמה באסיה הקטנה (רום) המשיכה להיות כוח מקומי עד למאה ה-14.

הסלג'וקים מילאו תפקיד מרכזי בימי הביניים. הם חיברו בין עולם הערבים והפרסים לבין הערים הביזנטיות. הם גם הקלו את חדירת הטורקים לאסיה הקטנה ולחמו מול הצלבנים.

השושלת הסלג'וקית הייתה משפחה טורקית. הם באו משבטים שנקראו אוע'וז (שבטים טורקיים). בהדרגה הם הפכו לשליטים בעולם המוסלמי.

הם הגיעו משבט הקיניק. הם קראו את עצמם סלג'וקים על שם אב המשפחה.

הבנים המובילים היו ארסלאן, צ'אע'רי וטוע'ריל. הם התקרבו לשליטים אחרים ולמקומות חשובים.

בשנים של רעב השבטים נלחמו וחיפשו מזון. הם למדו להלחם ולכבוש ערים.

טוע'ריל היה סולטאן (שליט) חזק. ב-1055 הוא נכנס לעיר בגדאד. הח'ליפה (הראש הדתי) נתן לו תואר רשמי.

אלפ ארסלאן ריכז את השלטון והרחיב את הארץ. הוא כבש אזורים במערב, כולל את העיר אני (Ani).

ב-1071 היה קרב מנזיקרט. זהו קרב חשוב. הניצחון פתח את הדרך לטורקמנים לאסיה הקטנה.

מלכשאה, בנו של אלפ ארסלאן, היה יותר מנהל מאשר לוחם. בזמן שלטונו האימפריה הייתה גדולה. אחרי מותו היא התפרקה.

האימפריה נחלקה לקטעים. מסע הצלב הראשון (1096, 1099) גרם לאבדן שטחים בסוריה ובארץ ישראל. חלק מהסלג'וקים נחו באסיה הקטנה כשליטים מקומיים.