השחתת איבר המין הנשי (המכונה גם "מילת נשים") היא ניתוח שבו חותכים או כורתים חלקים מאיבר המין הנשי מסיבות חברתיות, תרבותיות או אסתטיות. קיימים ארבעה סוגים עיקריים, מהקל שבו חותכים רק את עורלת הדגדגן ועד להסרה חלקית או מלאה של הדגדגן והשפתיים של הפות. במקרים קיצוניים סוגרים חלקית את פתח הנרתיק בתפרים.
ההשפעות הבריאותיות מיידיות כוללות כאב גדול, זיהומים, שטפי דם והלם. בטווח הרחוק עלולות להופיע הפרעות במתן שתן, דלקות חוזרות בדרכי השתן, בעיות מחזור, פגיעה בפוריות (בעיות להרות), סיכוי גבוה יותר להידבקות במחלת HIV ובצורות של דלקת כיוון שכלים לא סטריליים משמשים לעתים קרובות. יש גם השלכות נפשיות קשות כמו חרדה, דיכאון והפרעת פוסט-טראומה, וקושי ליהנות מיחסי מין או להרגיש סיפוק מיני.
הנימוקים משתנים בין קהילות ואינם מבוססים מדעית. חלק טוענים סיבות תרבותיות, אסתטיות או היגייניות.
"מדיקליזציה" פירושה שההליך נעשה על ידי אנשי רפואה או במרפאה. גם אז ההליך אינו בטוח ואין הצדקה רפואית לו. ביצועו על ידי רופאים עלול ליצור רושם מוטעה שההליך בלתי מזיק, וכך להקשות על מאמצי המניעה.
בפועל ניתוח מבצע לעתים רופא ששכרו, או אישה מבוגרת בקהילה. לעתים התפירה משאירה פתח קטן, ולעתים נקשרים הרגליים כדי לאפשר החלמה. שימוש בכלים לא סטריליים מסכן בזיהומים קשים.
הניהול נפוץ בעיקר בעשרים ושבע מדינות באפריקה, במיוחד בקרן אפריקה ובמערב אפריקה, וכן בקהילות בדאיות ובאזורים מסוימים בעיראק ותימן. ברוב המקרים הקורבנות הן ילדות בגיל 3, 13. ההערכה היא שמעל 130 מיליון נשים עוברות את ההליך בעולם, וכמעט 8,000 נשים עובדות את המנהג מדי יום. במדינות כמו מצרים, סומליה, סודאן, אוגנדה ומאלי שיעורי הביצוע גבוהים מאוד.
כמה מדינות אסרו את ההליך בחוק. דוגמאות בולטות: אריתריאה אסרה ב-2007, ניגריה אסרה ב-2015, אוגנדה אישרה חוק ב-2009 שקובע עד 10 שנות מאסר, וסודאן אסרה ב-2020. בארצות הברית הוגשו כתבי אישום ראשונים ב-2017 נגד רופאים ומבצעות.
המונח המקובל כיום הוא "השחתת איבר המין הנשי". השינוי נועד להדגיש שההליך שונה ומזיק יותר מהמילה של בנים. השימוש במונח הישן עלול לטשטש את הפגיעה ולפגוע במאמצים להפסיק את המנהג.
במסורת אסלאמית יש אזכורים שמצדדים בהליך. משרדי דת ופוסקי הלכה נחלקים בדעתם: חלק רואים בכך מנהג חברתי ולא חובה, אחרים תומכים בחיתוך חלקי. רבים מהמומחים בדו-שיח הבינלאומי מדגישים שאין חובה דתית ברורה לבצע את ההליך.
פעילים בינלאומיים, ביניהם ווריס דירי (דוגמנית וסופרת ממוצא סומלי), מובילים קמפיינים נגד המנהג. גם ארגונים כמו ארגון הבריאות העולמי פועלים להיאבק בו. למרות המאמצים, המנהג עדיין נפוץ בחלק מהקהילות.
ההליך אינו נהוג בישראל. נמצאות נשים שעברו אותו בילדותן בקבוצות מיעוט של מהגרים. בית המשפט העליון קבע שאיום בהליך יכול להצדיק מעמד פליטה לנערה או לאישה, בדומה לפסיקות במדינות אחרות.
השחתת איבר המין הנשי היא כשחותכים חלקים מאיבר המין של ילדות או נשים. זה נעשה מטעמים של מסורת או יופי בקהילות מסוימות.
ההליך עלול לגרום לכאב גדול מיד, ולזיהומים. בעתיד הוא יכול לגרום לבעיות בשתן, בכאב, בקושי ללדת ולעיתים גם למחלות זיהומיות. יש גם כאב רגשי ומצוקה נפשית.
בדרך כלל זה קורה בילדות, בין גיל 3 ל-13. זה נפוץ בעיקר בכמה מדינות באפריקה ובאזורים מסוימים במזרח התיכון ובאינדונזיה.
ארגונים רבים בעולם מנסים לעצור את המנהג. מדינות רבות אסרו אותו בחוק. דוגמה: אריתריאה אסרה ב-2007, ניגריה ב-2015. גם פעילים כמו ווריס דירי מסייעים להביא תשומת לב ולעזור לנשים.
היום מקובל להשתמש במונח "השחתת איבר המין הנשי" כדי להראות עד כמה ההליך מזיק. בישראל ההליך אינו נהוג, אך יש נשים שעלו ארצה ועברו אותו בילדותן. בתי משפט קיבלו שבמקרים של איום לבצע את ההליך, אפשר לקבל מעמד של פליטה.
תגובות גולשים