השקיה בטפטוף

השקיה בטפטוף היא שיטה שפותחה בישראל. היא משחררת מים לאט אל שורשי הצמחים, מעל הקרקע או ישירות מתחת לפני הקרקע (השקיה תת-קרקעית, השקיה שמתבצעת מתחת לפני האדמה). המטרה היא לתת מים בדיוק לאזור השורשים ולהקטין אידוי.

העיקרי בפיתוח הומצא על ידי שמחה בלאס ובנו ישעיהו בסוף שנות ה-50. המערכת הניסיונית הראשונה הותקנה ב-1959. ב-1964 הם הקימו עם קיבוץ חצרים את חברת נטפים, שהפיצה את השיטה ותפקדה כמסחרית לפטנטים שלהם. לפרופ' דן גולדברג מיוחס תרומה חשובה בקידום ובהפצת הטכנולוגיה. יש טענות שגם האגרונום יעקב מוטס היה ממציא השיטה, בעוד ששמחה בלאס הסחר אותה.

הטפטוף המודרני מתבסס על שימוש בחומרים פלסטיים וטפטפות, חלקים שמשחררים מים בקצב איטי. בתוך הטפטפת המים עוברים דרך מסלול ארוך; החיכוך מאט את הזרימה ומונע סתימות יחסיות. טפטפת נותנת חלוקת מים אחידה לאורך הצינור, מה שמוביל לחיסכון במים, להבטחת כמות מים מדויקת לכל צמח ולשיפור אחידות הקציר ואיכות הפירות. כיום מערכות כאלה מיוצרות ברחבי העולם, וישראל ממשיכה להיות מובילה בפיתוח ובייצור.

השקיה בטפטוף נותנת מים לאט אל שורשי הצמחים. הטפטפת היא חלק קטן שמשתחרר מים לאט. לפעמים המים מגיעים גם מתחת לאדמה.

השיטה פותחה בישראל בסוף שנות ה-50 על ידי שמחה בלאס ובנו ישעיהו. הם הקימו ב-1964 את חברת נטפים שיעזרה לשים את המערכת בשדות.

היום משתמשים בפלסטיק כדי לעשות צינורות וטפטפות. המים עוברים במסלול ארוך בתוך הטפטפת. כך המים זזים לאט ולא נסתם. טפטוף חוסך מים ועוזר לכל הצמחים לקבל כמות מים דומה. זה גם עוזר לגדול פירות טובים יותר.