השרפה הגדולה של לונדון

השרפה הגדולה של לונדון התרחשה בין 2 ל-5 בספטמבר 1666. היא כילתה רוב ה'סיטי', מרכז הסחר העתיק של לונדון, והיתה אחד האסונות הגדולים בהיסטוריה של העיר.

האש פרצה במאפייה בסימטת פודינג בבוקר ה-2 בספטמבר. המאפייה שייכה לאופה תומאס פארינור (Thomas Farriner). ככל הנראה הוא שכח לכבות את התנור לפני שהלך לישון. הלהבות זלגו במהירות לבתים הסמוכים, כי רבים מהם היו עשויים עצים וקש.

ההרס היה עצום: כ-13,200 בתים ונכסים רבים אחרים נשרפו. בין המבנים שנפגעו היו כ-87 כנסיות, כולל קתדרלת סנט פול (קתדרלה = כנסייה גדולה). גם בניינים ציבוריים, גשרים ומשערי עיר ניזוקו. יותר מ‑100,000 איש נותרו חסרי בית, בערך שישית מאוכלוסיית העיר אז.

לגבי ההרוגים אין מספר ודאי. בעבר נטו לחשוב שמתו מעט אנשים, אך מחקרים חדשים משערים שמספר ההרוגים היה כמה מאות ואף אלפים. ייתכן שהרבה גופות לא נכללו בספירות, בעיקר של חולים ועניים.

האש פרצה מאוחר בלילה, והשתוללה במהירות בגלל רוח חזקה והבתים הצפופים. בתוך שעה הודיעו ללורד ראש העיר, סר תומאס בלודוורת', על הלהבות. הוא היסס לפקוד על הריסת בתים כדי לעצור את האש, פעולה שהייתה דורשת לפעמים להרוס בתים של אנשים כדי ליצור רצועת ביטחון.

סמיואל פיפס (Samuel Pepys), יומנאי ופקיד חשוב, ראה את השרפה מקרוב ותיאר אותה ביומנו. הוא הפליג בסירה על התמזה וצפה בלהבות באזורי העיר השונים. פיפס גם לחץ להתחיל להרוס בתים כדי לעצור את התפשטות האש.

האש עברה במהירות ברחובות הצרים וכילתה שכונות שלמות. היא הובילה להשמדת מאהיות רבות של נכסים והחריבה חלק ניכר מבניין העיר. עובדה חיובית אחת הייתה שהיא סיימה את מגפת הדבר (המגפה = מחלה מחסלת) שקדמה לה.

אחרי השרפה הוחלט לשקם את העיר. הפרלמנט הטיל מס על פחם כדי לממן את השיקום לפי חוק הבנייה מחדש של לונדון 1666. החוק דרש לבנות מחדש בלבנים ובאבן במקום בעץ, ולהרחיב חלק מרחובות העיר כדי למנוע שרפות עתידיות. למרות זאת, חלק גדול מהסיטי נשאר במבנה הרחובות הקדום של ימי הביניים, כי מרתפי הבתים שרדו ואנשים החזיקו בזכויות קרקע.

כריסטופר רן הוכשר כממונה להשקמת העיר ולבניית קתדרלת סנט פול החדשה. חוק נוסף מ‑1670 איפשר את שיקום הקתדרלה, ובנייתה החלה לאחר שנים.

עקב הלקחים מהשרפה נאסרה בנייה עם גגות קש בלונדון. הבניין הראשון עם גג קש שהוקם מחדש היה הגלוב (1997), אך הוא נבנה לפי תקני בטיחות אש מחמירים.

השרפה השפיעה חזק על החברה: היו סברות דתיות שהאירוע הוא ענישה אלוהית. התפשטו שמועות שהקתוליים ואפילו צרפתים הציתו את האש. איש בשם רוברט יוברט הודה שגרם לשרפה, אך נראה שהודאתו לא היתה אמינה. הוא הורשע ונתלה.

נבנו אנדרטאות לזכר האירוע: ה"אנדרטה" של כריסטופר רן ורוברט הוק הקרובה למקום פרוץ השרפה, וכן ה"ילד המוזהב של פינת פאי", המסמלת את המקום בו נגמרה האש. השרפה גם השפיעה על הספרות והאמנות של התקופה.

השרפה הגדולה של לונדון פרצה ב‑2 בספטמבר 1666 ושככה ב‑5 בספטמבר. היא התחילה במאפייה בסימטת פודינג. האופה נקרא תומאס פארינור.

הרבה בתים בעיר היו עשויים עץ וקש. הרוח הפצתה את הלהבות מהר. בערים הצפופות האש התפשטה בקלות.

כמה בתים וכנסיות נשרפו. גם קתדרלת סנט פול (קתדרלה = כנסייה גדולה) הושמדה. כ‑100,000 אנשים נאלצו לעזוב את בתיהם והפכו לחסרי בית.

לא יודעים בדיוק כמה אנשים מתו. בעבר חשבו שמעטים מתו, אבל ייתכן שמתו כמה מאות או אלפים.

אנשים ניסו להציל חפצים. סמיואל פיפס (יומנאי) כתב ביומנו על מה שראה. רבים חשבו שצריך להרוס בתים כדי לעצור את האש. ראש העיר לא רצה לעשות זאת מיד.

אחרי השרפה שוקמה העיר. הבניינים נבנו מחדש מאבן ולבנים במקום עץ. חוק חדש חייב בנייה בטוחה יותר. כריסטופר רן בנה מחדש את קתדרלת סנט פול.

לזכר האירוע נבנו אנדרטאות. היו גם שמועות שאנשים הציתו את האש, ומישהו הודה והוצא להורג, אבל ההודאה לא היתה ברורה.

השרפה שינתה את העיר והחוקים כדי למנוע שרפות בעתיד.