התאזרחות

התאזרחות (נָטוּרָליזציה, הליך משפטי לקבלת אזרחות) היא הדרך שבה אדם שאינו אזרח יכול לקבל אזרחות במדינה.
כל מדינה קובעת כללים שונים, אבל בדרך כלל נדרשים מגורים של כמה שנים, ידע בשפה ובתרבות המקומית, והצהרת נאמנות לחוקיה.
חלק מהמדינות דורשות ויתור על אזרחויות אחרות. לעתים צריך גם הוכחת הכנסה ועבר פלילי נקי.

התהליך הרגיל כולל מגורי קבע של מספר שנים, בקשה רשמית, גיל מינימלי, והפגנת ידיעה בשפה ובהיסטוריה של המדינה.
בדרך כלל נדרשת גם התחייבות לציית לחוקים ולעיתים ויתור על אזרחות נוספת.

ברוב המקומות נדרש שהמתאזרח יתגורר במדינה בין כ־3 ל־6 שנים לפני בקשת אזרחות.
התושבות נרכשת בדרך כלל באמצעות ויזת עבודה או לימודים שהופכת למעמד תושבות.

לאחר תקופת המגורים נבחנים דרישות נוספות, שמקצתן משתנות ממדינה למדינה.
הן כוללות הוכחת שפה, ידע על המדינה, עצמאות כלכלית ולעתים בחינה של עבר פלילי.

בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה, עם הגלובליזציה, הקשר הגובר בין מדינות, עלה מספר המהגרים שבוחרים להתאזרח.
סיבות נפוצות להתאזרחות הן שיפור איכות החיים, זכויות פוליטיות, קבלת הגנה מרדיפה וביטחון אישי.

אזרחות (להיות חלק ממדינה ולקבל זכויות) אפשר לקבל גם מאוחר יותר.
התאזרחות היא התהליך החוקי שבו אדם הופך לאזרח.

בדרך כלל צריך לגור במדינה כמה שנים. תושבות (להתגורר במקום בצורה קבועה) היא תנאי נפוץ.
עוד דרישות: לדעת לדבר את השפה, להכיר דברים על המדינה, ולהבטיח לשמור על חוקיה.
לפעמים מבקשים שהאדם יוותר על אזרחות ישנה.

הרבה אנשים מקבלים תושבות באמצעות עבודה או לימודים.
לאחר כמה שנים של מגורים אפשר לבקש אזרחות.

המדינות בודקות אם האדם מדבר שפה, יודע על ההיסטוריה ויש לו עברה נקי.
מאז מלחמת העולם השנייה יותר אנשים עוברים למדינות אחרות ומבקשים אזרחות.
אנשים עושים זאת כדי לחיות טוב יותר, לקבל הגנה ולחיות בבטחון.