התחנה המרכזית החדשה של תל אביב

התחנה המרכזית החדשה של תל אביב (תמח"ת) היא תחנה מרכזית גדולה המשולבת במרכז קניות. היא נמצאת בשכונת נווה שאנן ברחוב לוינסקי 108. בחלקה פועלות חברות כמו אגד, דן, קווים ומטרופולין. התחנה בנויה על שטח של כ-44 דונמים, עם כ-230,000 מ"ר בנוי, וכוללת שבעה מפלסים (מפלס = קומה). לפי מדד כלשהו היא נחשבת לתחנת האוטובוסים השנייה בגודלה בעולם. עם זאת, חלקים גדולים בבניין אינם בשימוש, ושתי קומות אינן פעילות.

בשנות ה-50 העירייה זיהתה צורך בתחנה נוספת. участок שנרכש בידי אריה פילץ שמשם נבנתה התחנה היה בשימוש קודם לפרדסים. התכנון נעשה על ידי רם כרמי ואחרים. הבנייה החלה ב-1967 והתקדמה עד 1976, אז נעצרה עקב קשיים כלכליים. הפרויקט חודש ב-1983 לאחר רכישת זכויות על ידי מרדכי יונה בשותפות עם קואופרטיבים של אגד ודן. התחנה נפתחה לקהל ב-17 באוגוסט 1993, כשהיו בה גם הפגנות של תושבים מקומיים.

כתכנון הייתה כוונה להפריד קווים בינעירוניים וקווים עירוניים על מפלסים שונים. אך בעיות אוורור וחוסר התאמה בתכנון הביאו לכך שחלק מהקומות ננטשו. ב-2002 נפתחה קומה 7 כאולם נוסעים, ולאחר מכן נעלו מעברים לקומה 2, שהפכה לנטושה.

ניסיונות להפוך את המקום ל'קניון תל אביב' לא השיגו הצלחה משמעותית. בשנים האחרונות היו שינויים בבעלות: נצב"א רכשה חובות ב-2009, הוטל צו להקפאת הליכים ב-2011, ונצב"א רכשה נכסים מאוחר יותר. ב-2017 הועלו פרשיות משפטיות בנושא ניהול והשתלטות על התחנה. בשנים האחרונות השימוש התחבורתי דחק והאוטובוסים הבינעירוניים עברו לתחנות רכבת ולתחנות אחרות, כך שב-2024 עלו כ-6,000 נוסעים ביום בממוצע מהתחנה.

בעשור האחרון תוכניות מתאר הציעו להפוך את התחנה למתחם ציבורי, עסקי ומגורים ולהעביר את התחבורה למתחמים אחרים. בעירייה הוצא צו סגירה ב-24 באוקטובר 2021 בעקבות ליקויי בטיחות ודרישות רישיונות. בתחילה נקבע סיום פעילות ב-6 בינואר 2022, אך הוחלט לדחות את הפינוי הסופי ל-2027, בין היתר בגלל מחלוקות בין הגורמים המעורבים וחוסר תחנות חלופיות.

התחנה היא מבנה גדול ומסובך עם אגפים רבים. יש בה שני אגפים עיקריים: ה"ראש" בדרום שבו שדרת חנויות מרכזית, ו"הגוף" בצפון שבו ארבע שדרות חנויות. יש בה כמה עשרות דרגנועים, מעליות ומעל אלף בתי עסק (כ-1,500). בתי העסק מגוונים וקשורים לקבוצות חברתיות שונות, כולל קהילות מהגרים. חלק מהחנויות מוכרות כמוקד של מהגרי עבודה, ואחת השדרות כונתה לעיתים "צ'יינה טאון הישראלית".

התחנה קרובה לתחנת הרכבת תל אביב, ההגנה, אך אין חיבור ישיר והמרחק הוא בערך עשר דקות הליכה. במבנה קיימות גם תשתיות ביטחוניות, כמו מקלט שיכולה להכיל כ-16 אלף איש וחדר גנרטורים גדול.

במקור הוחלט שלכל קומה יהיה צבע ייחודי, והותקנו תקרות עם מוטות בצבעים אלה.

התחנה הפכה עם השנים למקום תרבותי אלטרנטיבי. בה לבלות קהילות שונות, אירועי לילה ועיסוקים לא שגרתיים, בעיקר בזמנים שהתחנה אינה פעילה באופן מלא.

תושבי השכונות הסמוכות התלוננו על רעש, זיהום ונזק לערכי נדל"ן. בעקבות תלונות הוקמה ועדה, הוגשו תביעות פיצוי, ונערך הליך משפטי ארוך שעסק בחובות הפיצוי.

למרות גודלה, התחנה סובלת מבעיות תכנון ושימוש. המיקום והמבנה הופכים אותה לפחות נוחה לנוסעים. מערכות הכבישים והמחלפים שהובילו אוטובוסים לקומות גרמו גם לנזק סביבתי ותלונות תושבים. בשל כך היא תוארה פעמים רבות כ"פיל לבן", פרויקט גדול שגויס אך לא עמד בציפיות הציבוריות.

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב נקראת גם תמח"ת. היא גדולה מאוד ומשלבת תחנת אוטובוסים עם קניון. היא נמצאת בשכונת נווה שאנן ברחוב לוינסקי.

בניית התחנה החלה בקיץ 1967. הבנייה נעצרה והמשיכה רק בשנות ה-80. התחנה נפתחה לציבור ב־1993.

יש בבניין כמה קומות (קומה = מפלס). הרעיון היה שיהיו קומות לאוטובוסים וקומות לחנויות. יש המון חנויות, גרם מדרגות נעות (דרגנועים) ומעליות. חלק מהקומות ננטשו כי היו בעיות אוורור.

יש בבניין מקום שאפשר להגן בו על הרבה אנשים במצבי חירום. ליד התחנה יש תחנת רכבת, אבל צריך ללכת כעשר דקות בשביל להגיע אליה.

עיריית תל אביב מצאה ליקויים בבטיחות. הוחלט לסגור את התחנה בסוף הפעילות ולהעביר את האוטובוסים למקומות אחרים. הפינוי נדחה ועכשיו מתוכנן להסתיים ב-2027.

יש אנשים שמבלים בתחנה בלילה ויש גם אנשים שחיים שם זמנית בלי בית. התחנה משמשת גם למפגשים של מהגרי עבודה, אנשים שעובדים בישראל ומגיעים ממדינות אחרות.

התחנה גדולה ומיוחדת, אבל יש בה גם בעיות. לפעמים קשה למצוא דרך נכונה להגיע מכל מקום למקום בתוך המבנה.