התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית

התיקון ה־12 לחוקת ארצות הברית קובע את אופן בחירת הנשיא וסגן הנשיא. התיקון שינה את הפרק השני (חלק ראשון סעיף 3) של החוקה.


לפני התיקון בחרו "חברי האלקטורים" (אלקטורים, נציגי המדינות בהצבעה לנשיאות) את הנשיא ואת סגן הנשיא על ידי שתי הצבעות. כל אלקטור היה מצביע פעמיים. המועמד שזכה במספר הקולות הגדול ביותר נבחר לנשיא, והמועמד עם המספר השני הפך לסגן הנשיא. אם לא נוצר רוב או אם היה תיקו, בית הנבחרים בחר את הנשיא בהצבעה מדינתית, והסנאט בחר את סגן הנשיא במקרה של תיקו בבחירות לסגנות.

מערכת זו עבדה כשהמערכת הפוליטית הייתה פחות מפולגת. אבל עם התפתחות המפלגות נוצרו קונפליקטים ובחירות בעייתיות.

התיקון, שאומץ לאחר בעיות הבחירות של 1800, קבע שכל אלקטור יצביע בנפרד לנשיא ולסגן הנשיא. כך נמנעת הבחירה של שניים בעלי תפקידים שונים באותה הצבעה. אם לאף מועמד אין רוב קולות, בית הנבחרים בוחר את הנשיא, אך כעת מתוך שלושת המועמדים שקיבלו את המספר הרב ביותר של קולות אלקטורים (ולא חמשת המועמדים כפי שהיה קודם). הסנאט בוחר את סגן הנשיא אם אין רוב, בדרך כלל מבין שני המועמדים המובילים.

התיקון גם ביטל את זכותו של סגן הנשיא המכהן לקול המכריע בסנאט, וקבע שאדם להיות סגן הנשיא חייב לעמוד בתנאי הכשירות לנשיא: לפחות 35 שנים, אזרח ארצות הברית מלידה, ומגורי 14 שנים לפחות.

התיקון קבע שעצם אי־בחירת הנשיא עד מועד כניסת התפקיד תביא לכהונת סגן הנשיא כנשיא זמני. בהמשך תוקן מועד כניסת התפקיד בתיקון ה־20 והוסדרו כללים נוספים לגבי נשיא זמני.

מאז 1804 החלו להשתמש בשיטת התיקון ה־12. רק פעם אחת מאז נבחר הנשיא על ידי בית הנבחרים, ב־1824, כאשר ג'ון קווינסי אדמס נבחר במקום אנדרו ג'קסון לאחר שלא היה רוב ברור של אלקטורים. ב־1836 בחר הסנאט את סגן הנשיא ריצ'רד ג'ונסון כיוון שהוא לא קיבל רוב אלקטורים. מקרה מודרני שמדגים בעיה אחרת התרחש ב־2000, כאשר שני המועמדים הרפובליקניים בוש וצ'ייני היו תושבי טקסס, ולכן צ'ייני עבר לוויומינג כדי לאפשר הצבעה תקינה של אלקטורי טקסס.

התיקון ה-12 קובע איך בוחרים את הנשיא וסגן הנשיא של ארצות הברית.


לפני התיקון כל אלקטור (נציג של המדינה שמצביע בשם המדינה) נתן שתי הצבעות. האדם עם הקולות הכי רבים הפך לנשיא. מי שהיה במקום השני הפך לסגן הנשיא. זה יצר בלבול כשהתחילו להיות מפלגות.

התיקון קבע שכל אלקטור מצביע בנפרד לנשיא ובנפרד לסגן הנשיא. אם אף מועמד לא מקבל רוב, בית הנבחרים בוחר את הנשיא מבין שלושת המועמדים שקיבלו הכי הרבה קולות. הסנאט בוחר את סגן הנשיא אם צריך.

עוד נקודה חשובה: מי שרוצה להיות סגן הנשיא צריך להיות כשיר גם לתפקיד נשיא. כלומר מעל גיל 35, אזרח מלידה ולחיות בארצות הברית לפחות 14 שנה.

השיטה הזו בשימוש מאז 1804. רק בפעם אחת מאז, ב־1824, בית הנבחרים בחר נשיא. דוגמה מודרנית: ב־2000 שני המועמדים הרפובליקניים בוש וצ'ייני היו מתושבי טקסס, ולכן צ'ייני עבר לוויומינג כדי שאלקטורי טקסס יוכלו להצביע בשבילו.