התיקון השמונה-עשר לחוקת ארצות הברית, הידוע גם בשם "חוק היובש" (חוק שאסר אלכוהול), איפשר איסור כללי על ייצור, הובלה ומכירה של משקאות חריפים. הוא נכנס לתוקף ב-16 בינואר 1920, שנה לאחר שאושרר על ידי המדינות ב-16 בינואר 1919.
סעיפים עיקריים בקצרה:
- Article 1: נאסר לייצר, למכור או להוביל משקאות משכרים בתוך ארצות הברית, ולייבאם או לייצאם לשם צריכה.
- Article 2: הקונגרס והמדינות קיבלו סמכות לאכוף את האיסור באמצעות חקיקה.
- Article 3: נקבעה תקופת אישור של עד שבע שנים מרגע הגשתו למדינות.
התוכן בעברית חוזר על אותו האיסור: ייצור, מכירה, ייבוא וייצוא משקאות משכרים נאסרו בתוך תחומי השיפוט של ארצות הברית. הקונגרס והמדינות הורשו לחוקק חוקי אכיפה. האישור נדרש בתוך שבע שנים.
התיקון הוצע ב-1917 ועבר בסנאט ב-18 בדצמבר אותה שנה. המדינות אישרו אותו ב-16 בינואר 1919, והוא החל לפעול ב-1920. לתיקון צורפה דרישה של זמן, הוא היה תקף רק אם יאושרר בתוך שבע שנים.
ההשפעה הציבורית הייתה משמעותית: איסור החוק יצר שוק שחור גדול למשקאות חריפים. הברחות ומסבאות לא חוקיות שגשגו, מה שהגדיל את הכוח וההכנסות של פשע מאורגן. לבסוף הבינו הרשויות שקשה לשלוט בהברחות, והתיקון בוטל בשנת 1933 על ידי התיקון ה-21 לחוקה.
התיקון השמונה-עשר הוא שינוי בחוקה. חוקה היא חוק גדול למדינה. שינוי זה נקרא גם "חוק היובש". הוא אסר לייצר, למכור או להעביר אלכוהול.
הסעיפים העיקריים אמרו: אסור לייצא, לייבא, למכור או לייצר משקאות משכרים. הקונגרס והמדינות היו אחראים לאכוף את זה. השינוי היה צריך לקבל אישור בתוך שבע שנים.
בעברית זה אומר שהאלכוהול נאסר בחלק מהפעולות, והמדינה תתמוד עם זה בחוק.
התיקון הוצע ב-1917. המדינות אישרו אותו ב-1919. החוק התחיל לעבוד ב-1920. הוא גרם להופעת מקומות סודיים ומבריחים. בסוף, בגלל הקשיים, החוק בוטל ב-1933.
תגובות גולשים