התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית

התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית נכנס לתוקף ב-1967. הוא פותר שתי בעיות עיקריות. הראשונה: מה קורה אם תפקיד סגן הנשיא (האדם השני בשלטון) מתפנה באמצע הקדנציה. השנייה: מה קורה אם הנשיא לא יכול למלא את תפקידו (נבצר, לא יכול לתפקד).

סעיף 1
סעיף זה קובע שסגן הנשיא יירש את נשיאות המדינה במלואה אם כהונת הנשיא תיפסק טרם זמנה.

סעיף 2
סעיף זה מסדיר איך ממנים סגן נשיא חדש כאשר המשרה מתפנה.

סעיף 3 וסעיף 4
הסעיף השלישי עוסק במקרה שבו הנשיא עצמו מודיע שאין הוא מסוגל למלא את תפקידו. אז סגן הנשיא משמש כנשיא בפועל (ממלא-מקום). בסעיף הרביעי מדובר במקרה שבו סגן הנשיא וראשי המחלקות (השרים) מכריזים כי הנשיא נבצר. אם הסגן והשרים שולחים הודעה בכתב, סגן הנשיא הופך לנשיא בפועל. אם הנשיא מתנגד, הקונגרס צריך להכריע. החוק קובע זמנים ברורים: הודעות בתוך ארבעה ימים, כינוס הקונגרס בתוך 48 שעות אם הוא לא בכינוס, והחלטה בתוך 21 יום. החלטה דורשת רוב של שני שלישים בכל אחד מבתי הקונגרס.

החוקה המקורית לא פתרה היטב את סוגיית הירושה והעברות הכוח. ב-1841 הוקם תקדים כשג'ון טיילר הושבע כנשיא לאחר מותו של ויליאם הנרי הריסון. כדי להבהיר את הכללים לעתיד הוצע ב-6 בינואר 1965 תיקון בחודש זה בסנאט. הסנאט אישר ב-19 בפברואר, הבית העביר שינויים ואישר ב-13 באפריל. ב-6 ביולי הסנאט אישר שוב את נוסח התיקון, והמדינות החלו לאשר אותו. ב-10 בפברואר 1967 אישרו מינסוטה ונבדה את התיקון, והן הפכו למדינות ה-37 וה-38 שאישרו אותו.

השימוש בתיקון היה נדיר. הוא הופעל ארבע פעמים: למינוי ג'רלד פורד כסגן נשיא ב-1973, למינוי נלסון רוקפלר כסגנו של פורד לאחר מכן, וכשנשיאים העבירו זמנית את סמכויותיהם לשעת בדיקה רפואית, לרונלד רייגן ב-13 ביולי 1985 ולג'ורג' ווקר בוש ב-29 ביוני 2002.

התיקון ה-25 נכנס לתוקף ב-1967. הוא אומר מה עושים אם הנשיא או סגן הנשיא לא יכולים להמשיך.

סעיף 1
אם הנשיא לא יכול להמשיך, סגן הנשיא (האדם השני בממשל) יחליף אותו ויהיה הנשיא.

סעיף 2
אם מקום סגן הנשיא פנוי, יש דרך למנות סגן נשיא חדש.

סעיף 3 וסעיף 4
אם הנשיא אומר שהוא לא יכול למלא את התפקיד, הסגן נשיא ממלא את מקומו. אם הסגן הנשיא ושרים (ראשי המחלקות) אומרים שהנשיא לא יכול, גם אז הסגן ממלא את התפקיד. אם יש ויכוח, הקונגרס יחליט בתוך זמן קצר.

לפני התיקון היו חוקים לא ברורים. לתיקון ה-25 הגיעו אחרי דיונים בשנים ה-60. מאז השתמשו בו ארבע פעמים. פעמיים הוא שימש למינוי סגן נשיא חדש (כמו מינויו של ג'רלד פורד ב-1973). פעמיים הוא שימש להעברה קצרה של כוח, בזמן בדיקה רפואית של הנשיאים רייגן ובוש.