התרת נדרים

הַתָּרַת נְדָרִים היא הליך בהלכה שבו אדם שנדר נדר, כלומר התחייב בעל-פה בפני הקב"ה, יכול לבטל את נדרו. הביטול נעשה בדרך-כלל על ידי חכם (רב שמומחה בדיני נדרים) או על ידי שלושה הדיוטות, שנחשבים אז כב"ית דין". אפשר גם להתיר שבועה (התחייבות חזקה) והקדש (הקדשה לחפץ או כסף).

בהלכה יש מחלוקת על המקור: יש הסוברים שההלכה היא חידוש של חז"ל, ויש שסולקים פסוקים במקרא כמקור לדבר. ההלכה הפשוטה נוהגת לפי ההשקפה שחכמים ייסדו את ההיתר.

הנודר חייב להופיע בעצמו בפני החכם או בפני שלושה הדיוטות. הוא מפרט את הנדר, מסביר מדוע טרף עליו וכי הוא מתחרט. המתיר שואל "ניחמת בך?" (התחרטת) וכשנודר עונה בחיוב אומר לו "מותר לך".

אחת הדרכים היא לומר "פתח", כלומר לומר שאילו הנודר היה מבין את משמעות הנדר לא היה נודר כלל. יש גם התרה המבוססת על חרטה וכאב לב. הדיון התורני דן אם חרטה בלבד מספיקה; בפועל ההלכה מקבלת גם חרטה.

התחלוקות בין חכמים נוגעת לשאלה האם שלושה הדיוטות צריכים להיות בקיאים בדינים. לרוב הפסיקה מאפשרת אף שלשה פשוטים להתיר, והלכה כרבנים.

חכמים זיהו ארבעה סוגי נדרים שלא דורשים התרה, כי נראה שלא נודרו בכוונה מלאה.

המתיר מסביר את משמעות הנדר לנודר. אם הנודר מודה שלא התכוון, ההתרה פותחת את האפשרות שהנדר לא חל מעיקרו. יש הלכות מפורטות על דרישות ההתרה.

לא ניתנים להתרה נדרים שנעשו בשם הציבור, אלא במקרה של מצווה. לא נהוג לתקן נדר בשבת, אלא אם נדרש לשמירת שמחת השבת. אין להתר לבקש אישור לדברים אסורים, כלומר אין התרה שתאפשר לעבור עבירה.

יש מחלוקת אם צריך לפרט כל פרט מהנדר ומהנימוק. חלק הראשונים דורשים פירוט כדי למנוע כשלי פרשנות.

קיים מנהג לערוך סדר התרת נדרים בערב ראש השנה. יש מי שעושין זאת בערב יום הכיפורים. תפילת "כל נדרי" בערב יום הכיפורים מגמעה נושא דומה, אך יש לה מגבלות הלכתיות.
מנהגים לגבי כמות האנשים משתנים: יש שבוחרים מניין של עשרה, אחרים מקבלים על השלושה בלבד. בחלק מהקהילות עושים זאת בתפילין ובטלית. קטנים לפני בר־מצווה אינם משתתפים כמשתתפים בנדרים.
בשנת שמיטה מקובל לשלב את ההתרה עם הפרוזבול.

יש דאגה שאנשים לא ירוצו ל"לשחרר" זה את זה בלי זהירות. חלק מהפוסקים דרשו שזה ייעשה בזהירות, ושמתירים יהיו אמינים ובעלי מחשבה כנה.

בכמה מנהגים מצרפים סדר נזיפה, ישיבה על הארץ והתרת נידוי, ובקהילות אחרות מוסיפים סדר התרת קללות. מנהגים משתנים בין עדות וחסידויות.

הַתָּרַת נְדָרִים היא הדרך לשחרר הבטחה שעשית לפני האלהים. "נדר" זה הבטחה. "חכם" זה רב שמבין בחוקים.

החכמים קבעו את הכללים האלה, ויש על כך דיונים ישנים.

אם אדם רצה לבטל את הבטחתו, הוא בא בפני חכם או בפני שלושה אנשים. הוא אומר איזה הבטחה הכניס ולמה הוא מצטער. המתיר שואל אם באמת התחרט. אם כן הוא אומר "מותר לך".

לפעמים אומרים שאילו היית יודע את המשמעות לא היית נודר. זו דרך לבטל את הנדר.

לעיתים מספיקים שלושה אנשים פשוטים. בקהילות אחרות מעדיפים חכם.

יש כמה הבטחות שהחכמים חשבו שלא היו רציניות, ולכן אין צורך לבטלן.

אין נותנים היתר לעשות דבר אסור. גם נדרי הציבור לא מתירים בלי סיבה טובה.

הרבה קהילות מתכנסות בערב ראש השנה ועושות סדר התרת נדרים יחד. יש כאלו שעושים זאת בערב יום הכיפורים.
קטנים לפני בר־מצווה לא משתתפים לבטלים.

בקהילות שונות מוסיפים גם טקסים נוספים. כל קהילה נוהגת קצת אחרת.