ואל ד'אוסטה

ואל ד'אוסטה (Valle d'Aosta, בצרפתית Vallée d'Aoste) הוא מחוז אוטונומי בצפון‑מערב איטליה. האזור דו‑לשוני: איטלקית וצרפתית הן שפות רשמיות. עיר הבירה היא אאוסטה. העמק גובל בשווייץ ובצרפת ומצפון לו הרי האלפים; מדרום נמצא פיימונטה. זהו המחוז הקטן ביותר באיטליה בשטח ובאוכלוסייה.

עמק אאוסטה שוכן בהרי האלפים. לצדו הפסגות מון בלאן (הפסגה הגבוהה ביותר של האלפים), מונטה רוזה והמטרהורן. הממוצע הגובהי של האזור הוא כ‑1,600 מטר מעל פני הים. הנהר דורה בלטאה (נובע ממון בלאן) חוצה את העמק, נשפך לפו והיה מקור למים ולשיטפונות, בשנת 2000 הוא עלה על גדותיו וגרם נזקים. המחוז כולל מעבר הרים חשובים לשווייץ ולצרפת: מעבר סן ברנאר הגדול והקטן, ומנהרת המון בלאן שדרכה עוברת הדרך האירופית E25.

החורף בעמק ארוך, נמשך עד שמונה או תשעה חודשים, ובחלק גדול מהעונה יש שלג. בקיץ מופיע ערפל תדיר. הטמפרטורות בינואר נעות סביב מינוס 3 עד מינוס 7 מעלות צלזיוס, וביולי הן בין 20 ל‑35 מעלות.

תושבי המקום הראשונים היו קלטים וליגורים; שמות מקומיים שומרים על זכרם. הרומאים כבשו את העמק וקראו לו Augusta Prætoria Salassorum. החשיבות הרומית נבעה מקיום המעברים ההרריים, שהורחבו עם דרכים וגשרים. לאחר נפילת הרומאים שלטו הגותים, לומברדים ופרנקים. במאה ה‑11 רוזן סבויה קיבל את תואר רוזן אאוסטה והחלו לבנות מצודות. ב־1191 רוזן סבויה העניק לקהילות רשימת זכויות (Charte des Franchises), שנשמרו עד 1770.

במחצית המאה ה‑13 הכריז פרידריך השני על דוכסות אאוסטה. האזור היה בשליטת בית סבויה עד לאיחוד איטליה ב‑1870, פרט לתקופה קצרה תחת שלטון צרפתי (1539, 1563). במאה ה‑12 וה‑13 הגיעו גם דוברי גרמנית. אחרי תקופת נפוליאון חזר המעמד הקודם. בשנות ה‑30 של המאה ה‑20 ניסו פאשיסטים באיטליה לקדם איטליזציה, העברת אוכלוסייה ושינוי שפה, מה שחיזק את תחושת הבידול המקומית. לאחר מלחמת העולם הוכרז המחוז אוטונומי ב‑1948.

נכון ל‑2024 האוכלוסייה מונה כ‑122,778 תושבים. שטח המחוז הוא 3,263 קמ"ר, ולכן זו צפיפות האוכלוסייה הנמוכה ביותר באיטליה. לפי סקר, כ‑4% מהתושבים הם מהגרים.

הכלכלה מתבססת בעיקר על שירותים ותיירות. בעונת החורף אתרי הסקי הגדולים מושכים מבקרים, בין היתר קורמאיור (Courmayeur), צ'רוויניה (Cervinia), פילה (Pila) ולה טוייל (La Thuile). בקיץ מבקרים בשבילי הליכה, טיפוס ופעילויות בטבע. תיירות תרבותית מגיעה לטירות, מבנים היסטוריים ופסטיבלים כגון פסטיבל הפיסול בעץ. יש תעשייה קלה של מפעלים קטנים ובינוניים. החקלאות תורמת במידה מוגבלת: גידולים עיקריים הם תפוחי אדמה, תפוחים, גפנים ושעורה, וקצת תירס. גידול בקר לא נפוץ אך אהוב מבחינה מסורתית; האזור ידוע בגבינות מסוג טומה. מלאכות יד, ובפרט פיסול בעץ, בולטות באתר.

איטלקית היא השפה העיקרית, וצרפתית מדוברת רשמית בנוסף. בעבר דיברו כאן בארפיטן (Arpitan), שפה מקומית שנמצאת גם באזורים של שווייץ וצרפת. בעיר ישנם גם דוברים של ניב גרמני.

בעמק עשרות טירות ומבצרים, שהן אטרקציות תיירותיות חשובות. מבצר ברד (Forte di Bard) הוא אחת מהן, ויש טירות שמושכות מבקרים ושימור תרבותי.

ואל ד'אוסטה הוא עמק קטן בצפון‑מערב איטליה. העיר הראשית היא אאוסטה. כאן מדברים שתי שפות רשמיות: איטלקית וצרפתית. אוטונומי פירושו: יש לו חוקי מיעוט משלו.

העמק נמצא בהרי האלפים. לידו הפסגה מון בלאן (ההר הגבוה באזור). הנהר דורה בלטאה זורם בעמק. יש מעברי הרים לשווייץ וצרפת, ומנהרת המון בלאן עוברת כאן.

החורף ארוך ויש שלג. הקיץ יכול להיות חם וערפלי. בחורף קר מאוד, בקיץ חמים.

לפני אלפי שנים גרו כאן קלטים וליגורים. הרומאים היו כאן וקראו לעיר אנית עתיקה בשם Augusta Prætoria. אח"כ שלטו כאן משפחות ומלכים שונים. במאה ה‑20 ניסו לשנות את השפה והאנשים, וזה עשה בעיות. אחרי מלחמה קיבלה האזור אוטונומיה ב‑1948.

חיים בעמק כ‑122,778 אנשים (נכון ל‑2024). השטח קטן וצפיפות התושבים נמוכה.

הרבה אנשים עובדים בתיירות. בחורף מבקרים באתרי הסקי. בקיץ מבקרים בשבילי טיול והרים. מגדלים תפוחים ותפוחי אדמה קצת. מפורסמת כאן גבינת טומה. יש גם עבודות בעץ ופיסול.

האיטלקית מדוברת כאן, וגם צרפתית. פעם דיברו בשפה מקומית שנקראה ארפיטן. בחלק מהעיירות דיברו גם גרמנית ישנה.

יש הרבה טירות ושרידים ישנים. הן מושכות מטיילים וילדים שאוהבים לחקור אותן.