הייווד "וודי" אלן (נולד ב-30 בנובמבר 1935) הוא במאי, תסריטאי, שחקן, קומיקאי ומוזיקאי יהודי-אמריקאי. רוב המקורות מציינים את הולדתו ב-1 בדצמבר, אך באוטוביוגרפיה שלו הוא כותב שנולד ב-30 בנובמבר קרוב לחצות.
נולד בשם אלן סטיוארט קוניגסברג בברוקלין, למשפחה יהודית שמוצאה מאוסטריה וליטא. בילדותו למד בבית-ספר ציבורי ובבית-ספר יהודי. בגיל צעיר התחיל לכתוב בדיחות ולעבוד עבור עיתונים, ובגיל 16 כבר חתם על השם הבדוי "וודי אלן".
לא סיים תואר באוניברסיטת ניו יורק. במקום זאת קרא ספרות ופילוסופיה והשקיע בלימוד עצמאי.
וודי אלן התחיל בכתיבת תסריטים לטלוויזיה וזכה בפרס אמי ב-1957. בשנות השישים עבר לסטנד-אפ ולכתיבה לקולנוע. הסרט הראשון שתסריטו נכתב על ידו היה "מה חדש, חתלתולה?" (1965). ניסיון הבימוי הראשון שלו היה ב"מה נשמע, טייגר לילי?" (1966). ב-1969 ביים את "קח את הכסף וברח" והמשיך בסרטים קומיים וסלפסטיק כמו "בננות" ו"ישנוני".
בשנות השבעים חל שינוי בסגנונו: ב-1977 ביים את "הרומן שלי עם אנני" (Annie Hall), סרט שזכה בפרסי אוסקר רבים והציג הומור מתוחכם יותר. בשנים הבאות ביים גם דרמות מצליחות כמו "מנהטן" ו"חנה ואחיותיה".
אלן לרוב כותב, מביים ומככב בסרטיו. הדמות שהוא יצר על המסך היא נוירוטית, מילולית ומחפשת משמעות בחיים. רוב סרטיו מתרחשים במנהטן ומשקפים חיים עירוניים, מערכות יחסים ושאלות על אהבה וזהות. הוא הושפע מהקולנוע האירופי, ובמיוחד מאינגמר ברגמן.
אלן גם נגן קלרינט בג'אז. הוא מנגן במועדונים בניו יורק עם להקה בסגנון ניו אורלינס.
וודי אלן נישא בגיל 19 להרלין רוזן והתגרש. היה נשוי לשחקנית לואיז לאסר בין 1966 ל-1970. בשנות השבעים נמנה על יחס קצר עם דיאן קיטון, שהמשיכה לשתף פעולה קולנועית עמו.
בין 1979 ל-1992 היה בזוגיות עם מיה פארו. לזוג היו שני ילדים מאומצים ובן ביולוגי. מערכת היחסים התפרקה לאחר שעלה כי אלן קיים קשר עם סון-יי, ביתה המאומצת של פארו.
דילן פארו, ביתה המאומצת של פארו, האשימה את אלן בהתעללות מינית בילדותה. לאחר חקירה רשמית לא הוגש נגדו כתב אישום. טענות אלה הובילו לוויכוח ציבורי גדול והשפיעו על מעמדו בקולנוע האמריקאי, בעיקר בעידן תנועת MeToo.
אלן נישא לסון-יי ב-1997. בני הזוג אימצו יחד שני ילדים.
אלן ממשיך לכתוב ולביים סרטים בקצב של סרט בשנה בממוצע. בשנים האחרונות הוא זוכה להערכה רבה באירופה, ופחות בארצות הברית. סרטים מצליחים במאה ה-21 כוללים את "ויקי כריסטינה ברצלונה" ו"סקופ". ב-2011 זכה בפרס אוסקר לתסריט המקורי עבור "חצות בפריס". ב-2013 קיבל פרס גלובוס הזהב על מפעל חיים.
בין סרטיו המפורסמים: "הרומן שלי עם אנני", "מנהטן", "חנה ואחיותיה" ו"חצות בפריס". הוא גם כתב מחזות, סיפורים קצרים ואוטוביוגרפיה בשם Apropos of Nothing (2020).
ב-1988 פרסם מאמר בניו יורק טיימס שבו הביע ביקורת כלפי מדיניות ישראל בתקופת האינתיפאדה הראשונה, וביקר גם את יחס היהודים לפלסטינים. הוא גם הזהיר מפני הסתרת שנאת יהודים מאחורי שנאת ישראל.
אלן נותר דמות מרכזית ומעוררת מחלוקת בתרבות הקולנוע העולמית.
וודי אלן נולד בברוקלין ב-1935. הוא עושה סרטים, משחק ומנגן קלרינט. קלרינט הוא כלי נשיפה מקבוצת כלי הנשיפה.
שמו המקורי הוא אלן קוניגסברג. כילד הוא כתב בדיחות והחל לקרוא הרבה ספרים.
בשנות השישים התחיל להופיע כקומיקאי ולכתוב סרטים. כמה מהסרטים המפורסמים שלו הם "הרומן שלי עם אנני" ו"מנהטן".
הסרטים שלו מדברים הרבה על אהבה, זהות וחיים בעיר. הדמות שהוא מצייר על המסך נוירוטית. זאת דמות שאינה רגועה וחושבת הרבה.
וודי אוהב ג'אז ומנגן במועדונים בניו יורק. שתי בנותיו נקראו על שמות נגני ג'אז.
וודי היה בזוגיות ובנישואים שונים לאורך השנים. בשנות השמונים ותשעים הייתה פרשה משפחתית קשה. ביתו דילן האשימה אותו בהתעללות בילדותה. אחרי חקירה לא הוגש נגדו כתב אישום. העניין הזה גרם לדיון ציבורי רב.
בשנת 1997 נשא לאישה את סון-יי, שהיא ביתה המאומצת של מיה פארו. לשניהם שני ילדים מאומצים.
וודי אלן זכה בפרסי אוסקר על סרטיו, וביניהם פרס על הבימוי ותסריט עבור "הרומן שלי עם אנני". ב-2011 קיבל אוסקר על התסריט של "חצות בפריס".
הוא ממשיך ליצור ולנגן, וסרטיו ממשיכים להיות מוצגים ברחבי העולם.
תגובות גולשים