וולוס

וולוס (ביוונית: Βόλος) היא עיר נמל על חוף הים האגאי. היא ממוקמת במרכז יוון ובירת מחוז מגנסיה שבחבל תסליה. העיר נמצאת כ-326 ק"מ צפונית לאתונה וכ-215 ק"מ דרומית לסלוניקי.


ההתיישבות באזור התחילה כבר בתקופת האבן החדשה. נמצאו שרידים גם מתקופת יוון העתיקה. על פי המיתולוגיה היוונית נולדו בוולוס יאסון וכיירון. במאה ה-1 לפנה"ס נכבש האזור על ידי הרומאים ובהמשך היה חלק מהאימפריה הביזנטית. בכתבים מהמאה ה-14 נקראת העיר "גולוס", שיבוש של השם המיקני "לולקוס", עיר עתיקה קרובה.

במאה ה-14 נכבשה וולוס על ידי האימפריה העות'מאנית והייתה חלק מפרלכ רומליה. בתקופת המלחמות לשחרור יוון העיר נפגעה, וב-1881 עברה לחזקת ממלכת יוון. בתחילת המאה ה-20 גדלה האוכלוסייה משמעותית.

במלחמת העולם השנייה נכבשה יוון. וולוס הייתה באזור שבשליטת איטליה עד 1943, ואז נכנסו הכוחות הגרמניים. עם שחרור יוון הוחזרה העיר ליוונים באוקטובר 1944.

ב-1955 ארעה רעידת אדמה קשה שהחריבה חלקים נרחבים מהעיר, ואחרי כן אירעו הצפות. ב-10 באוקטובר 2006 הציף נהר פליון חלקים מהאזור ונגרם נזק גדול. בספטמבר 2023 וולוס נפגעה קשות מהסופה "דניאל" ואחר כך גם מסופה בשם "אליאס". ערים נוספות באזור סבלו גם הן מנזקים.

בין ילידי העיר יש את הצייר ג'ורג'ו דה קיריקו ואת המלחין ואנגליס.


אוכלוסיית וולוס גדלה בעקביות מתונה, בעיקר בגלל ילודה. העיר מהווה כ-65% מתושבי מחוז מגנסיה. כשליש מתושביה הם צאצאי פליטים מ-אסיה הקטנה שהגיעו בשנות ה-20.


המיקום של וולוס בין אתונה לסלוניקי הפך אותה למרכז תעשייתי. יש בה מפעלי פלדה גדולים, מפעלי מלט ונמל פרטי לייצוא. בעיר גם פועל מכון מחקר טכנולוגי.

נמל הים מחבר את וולוס לאיים בסביבה בעזרת קווי מעבורות. העיר מקושרת לכבישים הראשיים E75 ו-E65. סמוך לה נמצא נמל התעופה הלאומי ניאה אנכיאלוס, שמשרת את מרכז יוון. בוולוס עוברת רכבת שמקשרת אותה לשאר המדינה והיא מהווה שער לגוף ההררי פיליון.


בוולוס שורר אקלים ים תיכוני. הר פיליון משפיע על הרוחות, וכתוצאה הטמפרטורה הממוצעת נעה סביב 7°C בינואר ו-26°C ביולי.


באוּת ראשונית של יהודים בוולוס מיוחסת לרומניוטים, אם כי מקורות מספרים על ישיבה במקום כבר בתקופת החשמונאים. אחרי עליית מגורשי ספרד רבים הפכו הקהילה לספרדית עם מאפיינים רומניוטים.

במאה ה-19 קמו מוסדות יהודיים כמו בית ספר ובית כנסת. רבה של הקהילה, משה שמעון פסח, כיהן בין 1892 ל-1955, יסד ישיבה ופעל למען הנזקקים.

לפני מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה כ-882 איש. באוקטובר 1943, עם כניסת הגרמנים לאזור, הרב פסח ארגן בריחה של רבים מהקהילה לכפרים ההרריים. 746 הצליחו להסתתר במקומות אלה. 136 בני קהילה נתפסו, נעצרו ונשלחו למחנות ההשמדה, שם נהרגו.

יש דוגמאות להצלת יהודים על ידי מקומיים, בין השאר בני הזוג מריה ואפוסטולוס ווליוטיס, שהוכרו כחסידי אומות העולם ב-2016. אחרי המלחמה רבים מהניצולים היגרו לאתונה ולישראל. כ-300 חזרו להשתתף בשיקום הקהילה ובית הכנסת.

רעידת האדמה מ-1955 הרסה חלק מבתי היהודים ובית הכנסת, מה שגרם להגירה לארצות הברית. בראשית המאה ה-21 חיה קהילה יהודית של כ-150 איש בוולוס. יש לה בית כנסת, מרכז קהילתי ובית קברות שנשמר. לאחר מבצע עופרת יצוקה אירעו בעיר תקריות אנטישמיות, כולל כתובות על קירות ובאיומים טלפוניים על ראשי הקהילה.

וולוס היא עיר נמל על חוף הים האגאי, במרכז יוון. היא בירת מחוז מגנסיה. העיר רחוקה כ-326 ק"מ מאתונה וכ-215 ק"מ מסלוניקי.


במקומה יש אנשים כבר מאז תקופת האבן. נמצאו כאן שרידים מיוון העתיקה. במיתולוגיה נולדו כאן הגיבור יאסון והחכם כיירון. במשך הדורות שלטו באזור הרומאים, הביזנטים והעות'מאנים. ב-1881 וולוס הצטרפה לממלכת יוון.

במלחמת העולם השנייה נכבשה יוון. רבים מתושבי וולוס ניסו להסתתר בכפרים כדי להינצל. חלק מהקהילה נתפסו ונשלחו למחנות ההשמדה, והם לא שרדו. אחרי המלחמה, חלק גדול מהיהודים עזב לאתונה ולישראל. היום חיים בעיר כ-150 יהודים עם בית כנסת ובית קברות.

וולוס נפגעה גם מרעידות אדמה ומהצפות. ב-1955 ושוב ב-2006 היו נזקים גדולים. בספטמבר 2023 העיר נפגעה קשה מסופות חזקות.


אוכלוסיית וולוס גדלה מעט. כ-65% מתושבי המחוז גרים בעיר. כשליש מהם הם צאצאי פליטים, אנשים שנאלצו לעזוב את ארצותיהם, שהגיעו כאן בשנות ה-20.


וולוס היא עיר תעשייתית עם מפעלי פלדה ומפעל מלט גדול. הנמל מחבר את העיר לאיים בקרבתה בעזרת מעבורות. יש כאן שדות תעופה קרובים, רכבת וכבישים שמקשרים את העיר לערים גדולות.


האקלים הוא ים תיכוני. זה אומר חורפים יחסית קרים וקיץ חם. הטמפרטורות הממוצעות הן כ-7°C בינואר וכ-26°C ביולי.


יהודים חיו בוולוס כבר מזמן, חלקם רומניוטים, יהודים יוונים ישנים. בקהילה היו מוסדות כמו בית ספר ובית כנסת. רבה חשוב בשם משה שמעון פסח עזר לקהילה במשך שנים רבות. בזמן המלחמה חלק גדול מהקהילה הצליח להחביא את עצמו ולהינצל הודות לעזרה מהתושבים המקומיים. בני הזוג ווליוטיס הצילו משפחה והוכרו כחסידי אומות העולם. היום יש קהילה קטנה שמטפלת בבית הקברות ובבית הכנסת.