ויטוריו דה סיקה (1901/1902, 1974) היה במאי ושחקן איטלקי. במאי הוא מי שמכוון את השחקנים ועושה את הסרט.
הוא נולד בעיר סורה וגדל בנאפולי במשפחה עניה. בגיל צעיר עבד והתחיל לשחק. ב-1923 הצטרף לתיאטרון והיה שחקן פופולרי בקומדיות.
בשנות ה-40 התחיל גם לביים סרטים. ב-1943 עשה סרט עם ילדים שנראה רגשי ורגיש.
אחרי מלחמת העולם השנייה ביים שני סרטים חשובים על אנשים פשוטים: "מצחצחי הנעליים" (1946) ו"גונבי האופניים" (1948). הם זכו לפרסים רבים.
ב-1951 ביים את "אומברטו דה" על חיי קשישים. הסרט לא הצליח מסחרית, והוא הפסיק לביים לחמש שנים.
מאוחר יותר קיבל עוד פרסים על סרטים כמו "אתמול, היום ומחר" (1963) ו"הגן של פינצי קונטיני" (1970). הסרט האחרון מציג משפחה יהודית בתקופת מלחמת העולם השנייה.
בשנת 2003 דווח שעיתון טען שהוא עזר להעביר זמן כדי להגן על כ-300 פליטים עד עזיבת הגרמנים מרומא.
דה סיקה היה אחד ממייסדי הנאו-ריאליזם. נאו-ריאליזם הוא סוג סרטים שמראה את חייהם של אנשים רגילים.
הסרטים שלו מראים את הקשיים של אנשים כמו עוני, אבטלה ובדידות. הוא רצה להראות אמפתיה וסולידריות בין אנשים.
הוא נולד בעיר סורה וגדל בנאפולי במשפחה עניה. בגיל צעיר עבד והתחיל לשחק. ב-1923 הצטרף לתיאטרון והיה שחקן פופולרי בקומדיות.
בשנות ה-40 התחיל גם לביים סרטים. ב-1943 עשה סרט עם ילדים שנראה רגשי ורגיש.
אחרי מלחמת העולם השנייה ביים שני סרטים חשובים על אנשים פשוטים: "מצחצחי הנעליים" (1946) ו"גונבי האופניים" (1948). הם זכו לפרסים רבים.
ב-1951 ביים את "אומברטו דה" על חיי קשישים. הסרט לא הצליח מסחרית, והוא הפסיק לביים לחמש שנים.
מאוחר יותר קיבל עוד פרסים על סרטים כמו "אתמול, היום ומחר" (1963) ו"הגן של פינצי קונטיני" (1970). הסרט האחרון מציג משפחה יהודית בתקופת מלחמת העולם השנייה.
בשנת 2003 דווח שעיתון טען שהוא עזר להעביר זמן כדי להגן על כ-300 פליטים עד עזיבת הגרמנים מרומא.
דה סיקה היה אחד ממייסדי הנאו-ריאליזם. נאו-ריאליזם הוא סוג סרטים שמראה את חייהם של אנשים רגילים.
הסרטים שלו מראים את הקשיים של אנשים כמו עוני, אבטלה ובדידות. הוא רצה להראות אמפתיה וסולידריות בין אנשים.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים