ויליאם הווארד טאפט (15 בספטמבר 1857, 8 במרץ 1930) שירת כנשיאה ה-27 של ארצות הברית (1909, 1913) ולאחר מכן כנשיא בית המשפט העליון (1921, 1930). הוא האדם היחיד ששימש בשני התפקידים האלה.
טאפט נולד בסינסינטי, אוהיו. אביו שירת בממשל כשר המלחמה. טאפט למד בייל ובסינסינטי, סיים משפטים ב-1880 והפך לעורך דין ושופט צעיר.
כבר בגיל צעיר שימש כמשפטן ושופט במדינת אוהיו. בתקופה זו פסק בעד פיצויים לעובדים ונקט בגישה פרגמטית כלפי איגודים מקצועיים.
ב-1890 מונה לפרקליט המדינה הפדרלי. הוא הצליח בתיקים רבים וחזר לשבת בבית המשפט לערעורים לאחר מכן.
כשופט פדרלי המשיך לטפל בערעורים ולייצר לעצמו שם של משפטן מסודר. הוא תמך בזכות ההתאגדות אך אכף חוקי מונופולים.
הוא מונה להוביל את הממשל האזרחי בפיליפינים לאחר המלחמה בספרד. שם עבד לקראת שלטון עצמי מקומי והתנגד להפרדה גזעית טקסית.
בתקופת רוזוולט מונה למזכיר המלחמה (1904). תפקידו כלל אחריות צבאית ודיפלומטית, והוא חיזק קשרים עם אסיה ועם אמריקה הלטינית.
בתמיכת תאודור רוזוולט נבחר כמועמד הרפובליקני וניצח בבחירות הכלליות על ויליאם ג'. ברייאן.
הוא תמך במדיניות רוזוולט, תמך ברגולציה על תאגידים והעדיף חקיקה במקום צווי ביצוע נשיאותיים.
טאפט נשבע ב-1909. הוא שמר על רפורמות רוזוולט, אך הנהיגה סגנון שקט ומודע לחוק.
טאפט ארגן את מחלקת המדינה לפי אזורים. עקרונותיו: לא להתערב באירופה, לאכוף את דוקטרינת מונרו (עקרון שאוסר מעורבות אירופית באמריקה) ולחזק סחר דרך דיפלומטיה.
הנושא המרכזי היה חוקי המכס. טאפט ניסה להוריד מכסים, אך הסנאט חיזק אותם. הוא תמך בתיקון לחוקה לגביית מס הכנסה.
טאפט העדיף הלוואות והשקעות כדי לבסס קשרים. הוא גם שלח כוחות כדי להגן על גבולות ולנסות לייצב מדינות שנשברו על רקע מהפכות.
הוא עסק ביחסים עם יפן וסין וקידם הסכמים על הגירה וסחר. בסין דרשו הלאמות ומאורעות פוליטיים השפיעו על מדיניותו.
טאפט העדיף בוררות כסילוק סכסוכים בינלאומיים. כמה ניסיונות להגיע להסכמים נערמו לסקפטיות בסנאט.
טאפט המשיך ליישם את חוק שרמן נגד מונופולים. ממשלו הגיש תביעות רבות יותר מפני שקדמו לו.
התפתח ויכוח על ניהול אדמות ציבוריות בין אנשי שימור הסביבה לבין מזכיר הפנים. המחלוקת פגעה בקשר עם רוזוולט.
טאפט נמנע מהמינוי של שחורים בדרום כדי למנוע מתיחות. צעדים אלה הובילו לאכזבה בקרב מובילי זכויות השחורים.
טאפט מינה שישה שופטים לבית המשפט העליון. חלק מהמינויים היו שנויים במחלוקת פוליטית.
הקשר עם רוזוולט התערער. רוזוולט שביקש שינוי פרוגרסיבי נטש את המפלגה והקים מפלגה פרוגרסיבית.
טאפט השתמש במנגנון המפלגתי כדי לזכות במועמדות. פילוג המפלגה הרפובליקנית ב-1912 החליש אותו מאד.
בתחרות תלת-צדדית הפסיד טאפט לוודרו וילסון. רוזוולט זכה במספר רב של קולות אך חילק את הקואליציה של הימין.
טאפט חזר ללמד משפטים בבית הספר למשפטים של ייל, החזיר את מעמדו הציבורי ותמך ביוזמות בינלאומיות לשלום.
נשיא הרדינג מינה אותו לנשיא בית המשפט העליון ב-1921. טאפט הוא הנשיא היחיד שכיהן גם כנשיא וגם כנשיא בית המשפט.
כשופט, טאפט נקט בגישה שמרנית ביחס לרגולציה מסחרית, אך תמך בזכויות יחידים והרחיב את סמכויות בית המשפט.
פסקי הדין תחתיו חיזקו סמכויות נשיאותיות והבהירו גבולות ביניים בין סנאט לנשיא.
הוא תמך בחופש הביטוי ובזכויות דת וחינוך, ופסק מספר פסקי דין שהגנו על חופשות אזרחיות.
טאפט דחף לרפורמות במערכת המשפט הפדרלית, קידם חקיקה שצמצמה עומס על בית המשפט העליון, ושאף לבית משפט בעל בניין קבוע.
טאפט סבל מבעיות בריאות בסוף חייו. הוא התפטר בפברואר 1930 ומת במרץ 1930. הוא נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, כנשיא ונשיא בית המשפט הראשון שקברו שם.
היסטוריונים רואים אותו כנשיא שקט ומעשי. הוא פירק מונופולים בהרבה תיקים ושיפר את מערכת המשפט. יחסו לרוזוולט ולפוליטיקה צלל את המוניטין הציבורי שלו, אך כמשפטן ונשיא בית המשפט נחשב לתורם חשוב למערכת החוק.
ויליאם הווארד טאפט (1857, 1930) היה נשיא ארצות הברית ואז נשיא בית המשפט העליון. הוא האדם היחיד שעשה את שני התפקידים.
טאפט נולד בסינסינטי. למד משפטים והפך לעורך דין ושופט.
הוא כיהן כשופט ופרקליט של המדינה. עזר לעובדים בפעמים מסוימות.
הוא הוביל את הפיליפינים אחרי שהאמריקנים הגיעו לשם. רצה להכין את המקומיים לשלטון עצמאי.
ב-1904 היה מזכיר המלחמה. ביקר ביפן ובמדינות אחרות.
רוזוולט תמך בו. טאפט נבחר לנשיא ב-1908.
כשהיה נשיא עבד שקט ושמר על חוקי רוזוולט. הוא נלחם במונופולים, חברות גדולות ששולטות בשוק. (מונופול = חברה שכולה שולטת בשוק.)
הוא ארגן את שירות החוץ לפי אזורים. רצה שהארצות הברית תסחר בתמורה לשלום.
הוא תבע חברות גדולות וניסה להגן על עובדים. עם זאת, הוא לא תמך בשיוויון מלא לשחורים בדרום.
רוזוולט רץ כנגדו במפלגה אחרת. זה חלק את הקולות. טאפט הפסיד לוודרו וילסון.
חזר ללמד משפטים בייל. ב-1921 מונה לנשיא בית המשפט העליון.
כשופט הוביל רפורמות בבית המשפט. עזר לחזק זכויות כמו חופש הביטוי.
בסוף חייו הוא חלה ומת ב-1930. נקבר בארלינגטון, בית קברות חשוב.
הוא זכור כאדם חכם ושקט. תרם לחקיקה ולמערכת המשפט.
תגובות גולשים