ויקטור בראונר (23.11.1903, 12.3.1966) היה צייר יהודי-רומני ומייצג בולט של הסוריאליזם. אחיו היו ההאתנומוזיקולוג הארי בראונר והצלם טדי בראונר.
ויקטור נולד בפיאטרה ניאמץ, רומניה, במשפחה יהודית. אביו, הרמן בראונר, היה תעשיין עץ ועסק גם בשירה ותחומי רוח. המשפחה גרה תקופה בווינה, וויקטור למד שם בבית הספר היסודי. ב-1914 חזרו לרומניה והוא המשיך ללמוד בבראילה, שם גילה עניין בזואולוגיה, חקר בעלי החיים.
בין 1919 ל-1921 למד בבוקרשט בבית הספר לאמנויות יפות ובבית ספר פרטי לציור. בתחילת דרכו עבר בראונר שלבים אמנותיים שונים: דאדאיזם, ציור מופשט ואקספרסיוניזם.
ב-1924 התקיימה בבוקרשט התערוכה האישית הראשונה שלו. הוא החל לפרסם במגזינים אוונגרדיים ולהיפגש עם משוררים, ביניהם אילריה וורונקה. ב-1925 הגיע לפריז וחזר לראשונה שם ב-1930. בפריז התקרב לחוג הסוריאליסטים (סוריאליזם, סגנון אמנותי שמציג דימויים כמו בחלומות), הכיר את קונסטנטין ברנקושי ואת איב טנגי, ואף התגורר עם טנגי ואלברטו ג'אקומטי.
ב-1933 נערכה בפריז תערוכה אישית שבה הופיע נושא העין בציוריו, ואת פתיחת הקטלוג כתב אנדרה ברטון. בראונר השתתף בתערוכות סוריאליסטיות רבות.
בשנת 1935 חזר לבוקרשט לזמן קצר, הצטרף זמנית למפלגה הקומוניסטית ואייר ספרי שירה של ג'לו נאום. ב-1938 שב לצרפת ובעקבות קטטה איבד את עינו השמאלית. במקביל נישא לז'קלין אברהם ויצר סדרות בשם lycantrope או chimere.
במהלך מלחמת העולם השנייה עבר בין מקומות בדרום-צרפת, חלה ואושפז ב-1941. לאחר המלחמה חזר להשתתף בביאנלות ובתערוכות, טייל באיטליה וב-1959 התמקם בסטודיו ברחוב Lepic.
בשנות ה-60 יצר סדרות בשם "מיתולוגיה" ו"פנים מהמיתולוגיה", שעסקו במיתולוגיה של העולם המודרני וקיבלו תגובות חיוביות. ב-1966 נבחר לייצג את צרפת בביאנלה של ונציה והוקדש לו אולם שלם.
מרץ 1966, לאחר מחלה ממושכת, נפטר ונקבר בבית הקברות במונמארטר. על קברו חקוק המשפט בצרפתית: "Peindre, c'est la vie, la vraie vie, ma vie", "הציור הוא החיים, החיים האמיתיים, חיי".
ויקטור בראונר נולד ב-1903 ברומניה. הוא היה צייר יהודי ותושב פריז. סוריאליזם הוא סגנון שמראה תמונות כמו בחלומות. בראונר צייר במניירים מוזרים וחלומיים.
כשהיה ילד למד גם בווינה. אחר כך חזר לרומניה ולמד ציור בבוקרשט. בתחילת דרכו חקר סגנונות רבים בציור.
ב-1924 הייתה לו התערוכה הראשונה בבוקרשט. ב-1925 נסע לפריז ונשאר שם שנים רבות. בפריז הכיר אמנים ומשוררים חשובים.
ב-1938 הוא איבד את עינו השמאלית לאחר קטטה. האירוע השפיע על הציורים שלו.
בשנים אחרי המלחמה עבד הרבה ויצר סדרות של ציורים בשם "מיתולוגיה". ב-1966 בחרו אותו לייצג את צרפת בביאנלה של ונציה.
הוא נפטר במרץ 1966 ונקבר במונמארטר. על מצבתו כתוב: "הציור הוא החיים, החיים האמיתיים, חיי".
