ועד ההצלה של הסוכנות היהודית

''ועד ההצלה'', בשמו המלא ''ועד ההצלה המאוחד שליד הסוכנות היהודית'', נוסד בארץ ב-22 בנובמבר 1942 על ידי הסוכנות היהודית במטרה להציל יהודי אירופה שנמצאו תחת הכיבוש הנאצי בתקופת השואה. בראש הוועד עמד יצחק גרינבוים. הוועד החל לפעול רשמית ב-31 בינואר 1943 והורכב מנציגים של הסוכנות, הוועד הלאומי והמפלגות הציוניות השונות, כדי לאחד את המאמצים להצלה.

הידיעות על הגירושים והגטאות בפולין מאז 1939 זעזעו את היישוב. פעילים ציונים ששהו בדרכים דווחו על עקירת יהודים, סגירתם בגטאות והניתוק שלהם מהעולם. אלה הובילו להקמת גופים שונים שסיפקו סיוע לפליטים וניסו להעביר יהודים לארץ.

הסוכנות הקימה את "הוועדה לענייני פולין" ("ועדת הארבעה") בראשות יצחק גרינבוים. הוועדה נתנה סיוע כלכלי לפליטים בארץ, אספה עדויות וניהלה משא ומתן עם הממשלה הפולנית הגולה. היא ניסתה גם להעלות יהודים דרך טריאסט, איטליה, והצליחה בחלק מהמקרים כל עוד איטליה נותרה ניטרלית.

עם זאת פעילות הוועדה הייתה מוגבלת. הסיבות העיקריות היו מחסור בכסף, חילוקי סמכויות בתוך הסוכנות ובין מחלקות העלייה, חששות פוליטיים ומגבלות מצד הבריטים על מתן רישיונות עלייה למדינות הכבושות.

לאחר לחצים ציבוריים החליטה ההנהגה ב-22 בנובמבר 1942 להקים ועד מאוחד להצלת יהודי אירופה. הוועד כלל נציגים ממגוון ארגונים ומפלגות, ובחודש ינואר 1943 נבחרה נשיאות בת 12 איש. יצחק גרינבוים נבחר ליושב ראש. הרכב הוועד סימל רצון לאחד את היישוב למען ההצלה.

הוועד פנה למעצמות הדמוקרטיות בבקשות לעצור את הטבח ביהודים. מסר הפנייה היה "שלח את עמי". הוועד גם ארגן הפגנות ושביתות ביישוב, שהגיעו לשיא בהכרזה על "שלושה ימי אזעקה ומחאה" ב-30 בנובמבר 1942. רוב הפניות לא זכו לתשובות מחייבות מהממשלות.

הוועד פעל גם מול הבריטים בדרישה לפתוח את שערי הארץ לניצולים. היו לו סניפים בלונדון, ניו יורק וסטוקהולם. סניפים אלה עבדו בקשר עם תנועות מחתרת יהודיות וסייעו בהברחות ובהעברת כספים. חלק מהפעולות כללו סיוע אופרטיבי, ולעיתים גם סיוע לפעולות נגד מסילות רכבת כדי לעכב העברות של יהודים למחנות.

הוועד טיפל גם בהצלת יתומים; ב-1946 הקציב ועד ההצלה עשרת אלפים לא"י לצורך פעולה כזאת ביוזמת הרב הרצוג. מימון הפעילות נאסף מהסוכנות ומההסתדרות, ממגביות עממיות בארץ ומתרומות מחו"ל. עם זאת הכספים לא הספיקו לעומק הבקשות להצלה.

בשנים 1943, 1944 פעלה באיסטנבול משלחת מטעם הוועד. בראש המשלחת עמד חיים ברלס. המשלחת חיפשה קשרים מדיניים, פיננסיים וביטחוניים במדינות ניטרליות ובממשלות גולות, כדי לארגן סיוע והברחות. היא ניסתה לסייע ליהודי מדינות הבלקן שטרם נשלחו למחנות במסגרת "הפתרון הסופי" (מדיניות ההשמדה של הנאצים).

טורקיה כמדינה ניטרלית אפשרה קיום קשרים, אך חלק גדול מפעילות המשלחת היה בלתי רשמי. המשלחת סייעה גם בהעלאה ובסיוע מרומניה ובולגריה, לאחר שהם נכבשו על ידי הסובייטים. עם התקדמות המלחמה פחתה חשיבותה של המשלחת.

ועד ההצלה לא הצליח להפוך לגוף המרכזי להצלה. על רקע ביקורת ציבורית ולחצים פוליטיים, הוא התפרק לאחר כשנה וחצי. ביוני 1944 הורחקו נציגי הרוויזיוניסטים, בשל ניהול קרנות עצמאיות והחרפת היחסים עם היישוב המאורגן. מ-1945 פעל הוועד בעיקר בסיוע לפליטים, ולקראת הקמת המדינה פסקה פעילותו.

''ועד ההצלה'' נוסד ב-22 בנובמבר 1942 על ידי הסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית (ארגון שמייצג את העם היהודי בארץ) רצתה לעזור ליהודים שנמצאו תחת שלטון הנאצים. יושב הראש היה יצחק גרינבוים. הוועד התחיל לעבוד רשמית ב-31 בינואר 1943.

היושבים בארץ שמעו על יהודים בפולין שעברו דברים קשים. אנשים תיארו גטאות, כלומר מקומות שבהם גרו יהודים בנפרד. שמועות אלה הובילו להקמת גופים שמנסים לעזור.

לפני כן פעלה ועדה קטנה שנקראה "ועדת הארבעה". היא נתנה עזרה לפליטים בארץ ואספה עדויות. ניסיונות להביא יהודים דרך איטליה הצליחו רק לחלק מהמקרים.

ב-22 בנובמבר 1942 הוחלט להקים ועד גדול ומאוחד. לוועד הצטרפו נציגים ממפלגות וקבוצות שונות. המטרה הייתה לעבוד ביחד כדי להציל כמה שיותר אנשים.

הוועד פנה לממשלות בעולם בבקשות לעזור. המסר המרכזי היה "שלח את עמי". הוועד גם ארגן הפגנות בארץ, כולל שלושה ימי מחאה ב-30 בנובמבר 1942. פעמים רבות הממשלות לא עזרו כפי שהוועד קיווה.

הוועד פעל גם מחוץ למדינה. היו לו סניפים בלונדון, ניו יורק וסטוקהולם. שם ניסו לעזור להעביר אנשים לכיוון בטוח. הוועד גם אסף כסף בארץ ובעולם. הכסף הגיע ממגייסים ותרומות, אבל הוא לא הספיק לכל מי שצריך.

ב-1943, 1944 היתה משלחת באיסטנבול (קושטא). המשלחת ניסתה לעזור ליהודים בבלקן ולהעביר מידע וכסף דרך טורקיה. חלק מהפעילות היתה חוקית, וחלקה נעשתה בחשאי. כשמלחמת העולם התקדמה, הפעילות שם הפכה לפחות חשובה.

למרות המאמצים, הוועד לא הצליח להיות הגוף המרכזי להצלה. ביוני 1944 יצאו הנציגים של הזרם הרוויזיוניסטי מהוועד. אחרי 1945 הוועד עסק בעיקר בעזרה לפליטים, ובסופו של דבר הפסיק לפעול לקראת הקמת המדינה.