ועידת ח'רטום

ועידת ח'רטום התקיימה בין 29 באוגוסט ל־1 בספטמבר 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים. בה השתתפו מנהיגים של שמונה מדינות ערביות, ובהן נאצר מצרים ומלך חוסיין מירדן. סוריה החרימה את הוועידה, ואחמד שוקיירי, נציג אש"ף, פרש לקראת סיום הדיונים.

ההחלטה המרכזית שקיבלה הוועידה קראה לקידום מאמץ דיפלומטי להחזרת השטחים שנכבשו במלחמה. יחד עם זאת הוכנסו קביעות שהיו מיועדות להגן על עמדות ערביות ושהן ידועות בהמשך כ"שלושת הלאווים". בוועידה גם הוזכרה הזכות של הפלסטינים, אך בלי פירוט דרכי ביצוע מעשיות.

הוועידה קבעה סיוע כלכלי ממדינות המפרץ: סעודיה, כווית ולוב התחייבו לתמיכה כספית, וחלק מהכספים הוקצו למצרים ולירדן. הוועידה גם קבעה שנפט יכול לשמש כלי לחיזוק מדינות שנפגעו, ולכן הופסק למעשה אמברגו הנפט של שלב קודם והוחלט על הקמת אועפ"ק (ארגון המדינות היצרניות של הנפט) לפי המלצות.

בוועידה נשקפו חילוקי דעות פנימיים. חלק מהמדינות דרשו להמשיך במאבק לשחרור פלסטין באמצעים אחרים, וחלק אחר דגל בקידום ערוצים דיפלומטיים. חילוקי הדעות הובילו לפשרות ולמתחים פנימיים.

בישראל ראו בהחלטות ח'רטום אישוש לכך שאין פרטנר לערבים למשא ומתן על שלום. מנהיגים ישראלים כמו גולדה מאיר פירשו את ההחלטות כאיום חמור. במקביל, לעומת זאת, גורמים במערב ובתקשורת ראו בחלק מההחלטות שינוי בעמדה הערבית וכצעד שעשוי לאפשר מהלך דיפלומטי בעתיד.

לאחר החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם (הגוף של האו"ם שאחראי על שמירת השלום), עלו בקנה מידה חדש דיונים על אפשרות הסדר. חלק ממנהיגי ערב דרשו שוועידה חדשה תבהיר עמדות. לאורך השנים הבאות התקבלו החלטות פסגה נוספות, וביניהן הכרה גוברת בתפקידו של אש"ף כנציג הפלסטינים.

מימד חשוב של ועידת ח'רטום הוא שינוי הטון: לראשונה הושם דגש על כלים דיפלומטיים ופחות רק על פתרון צבאי. החוקרים חלוקים אם שינוי זה שידר כוונה ממשית להגיע להסדר, או שקיים בו ניסיון להגביר לחץ בינלאומי כדי להשיג נסיגה ישראלית. ההשפעה המעשית הייתה משולבת: חיזוק אחדות ערבית לצד מחלוקות פנימיות, והאצת שימוש בנפט ככלי מדיני וכלכלי.

ועידת ח'רטום הייתה מפגש של מנהיגי מדינות ערב בסודאן. זה קרה ב־29 באוגוסט עד 1 בספטמבר 1967. המפגש נעשה אחרי מלחמת ששת הימים.

כמה מנהיגים באו, כמו נאצר מירדן וחוסיין מירדן. סוריה לא הגיעו, ונציג הפלסטינים אחמד שוקיירי עזב מוקדם.

הם החליטו לנסות דרכים דיפלומטיות. דיפלומטיה זה לשוחח ולפתור בעיות בלי מלחמה. הם גם דיברו על זכות הפלסטינים לאדמותיהם.

הם קבעו שמדינות שמייצרות נפט יעזרו כלכלית למדינות שנפגעו. נפט זה דלק שמכוניות ומטוסים משתמשים בו. במקום לעצור את יצוא הנפט, החליטו להשתמש בו כדי לעזור למדינות ולקדם את המטרות שלהם. בעקבות הוועידה הוחלט להקים ארגון של מדינות המייצרות נפט.

לא כולם הסכימו. חלק חשבו שצריך להמשיך להילחם, וחלק רצו לדבר ולנסות לפעול מדיפלומטית. ישראל ראתה בהחלטות אלה סימן שלא רוצים לדבר על שלום. בחלק מהמקומות ראו את השינוי כהזדמנות לשכנוע בינלאומי.

לאחר כמה חודשים האו"ם קיבל החלטה שנקראה החלטה 242. אז המשיכו הדיונים המדיניים. בשנים הבאות מדינות ערב דנו שוב וקיבלו החלטות נוספות לגבי הפלסטינים והנציג שלהם, אש"ף.