ורד

וֶרֶד (שם מדעי: Rosa) הוא סוג צמחים ממשפחת הוורדיים. הוא מחולק לארבע תת‑סוגים עיקריים: Eurosa, Hulthemia, Hesperrhodos ו‑Platyrhodon. יחד הם כוללים כ־140, 180 מינים.

פרחי הוורד מופיעים בודדים או בקבוצות. לכל פרח יש עלי כותרת (הפֶּטָלִים), חמישה עלי גביע (חלקים קטנים כמו עלים מתחת לפרח) ואבקנים רבים (חלקי הזכר שמייצרים אבקה). בחלק מהמינים, במהלך השבחה, הפכו אבקנים לחלקי פרח נוספים.
עלים ברוב המינים ארוכים כ־5, 15 ס"מ. הפרי הוא בשרני ואכיל ודומה לענב. מקור רוב הוורדים הוא באסיה, אך כיום הם נפוצים בעולם.

וורדים מתאימים לאקלים ממוזג. בעונה הקרה רבים מהם בתרדמה. באביב הפקעים מתעוררים והפריחה מתחילה וממשיכה עד הסתיו. הוורד אינו צמח תלוי יום (לא צריך אור־יום ארוך כדי לפרוח) ולכן יכול לפרוח גם בחורף, אם טמפרטורות מתאימות. בחממות אפשר לייצר פריחה חורפית באמצעות חימום, תאורה מלאכותית וגיזום מדויק. שיטה זו משמשת למכירת פרחים לחגים, למשל לקראת חג המולד ויום ולנטיין.

בארץ גדלים בעיקר שני מינים פראיים: ורד צידוני (Rosa phoenicia), ליד נחלים בצפון, וורד הכלב (Rosa canina), בחורש הים‑תיכוני על הגבעות. הפריחה העיקרית היא ממאי עד אוגוסט. ורדים משמשים לגינון ולקטיף ביתי. בשנות ה‑60 התחילה בישראל גם גידול מסחרי לחורף, בחממות מזכוכית או מפוליאתילן המחוממות.

ורדים טריים מקשטים בתים ויוצרים זרים. עלי כותרת מיובשים לשם ריח וקישוט.
ורדים נכנסים גם למזון: ריבות מעלי כותרת, חליטות תה ותמציות לתיבול.

מקורות עתיקים, כולל דיוסקורידס היווני ומקורות יהודיים, תיארו שימושים במין ורד לטיפול בבעיות עיכול, בכאבי ראש, בעיות עור ופצעים, ובמחלות עיניים וחניכיים. בימי הביניים הפיקו מי ורדים ושמן ריחניים ששימשו בתרופות.

ברפואה העממית משמשים מי ורדים לקוסמטיקה ולרענון העור. חליטת פרחי ורדים משמשת ברפואה עממית להקלה בתופעות שונות. שמן ורדים מוזכר להפחתת גזים וכאבי בטן, וגם כטיפול מסורתי בדלקות אוזניים ועיניים, בכאבי ראש ובעיות עיכול.

המילה "ורד" אינה מופיעה בתנ"ך בבירור, ויש המזהים חלק מהמושגים עם שושנה. הוורד מוזכר במסורת היהודית, ושימוש בעלי הכותרת להכנת מי ורדים ושמן היה חשוב מבחינה כלכלית.

הוורד האדום הפך לסמל סוציאליסטי וסוציאל‑דמוקרטי, ובמספר מדינות האירופאיות משתמשים בו מפלגות כשרב־קיימא. מקור הסמל משלים המוחים במאי 1968 בפריז.
הוורד הלבן שימש סמל בקבוצה לא אלימה בגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה. ורד צהוב הוא סמל אחוות סטודנטים מסוימת. באנגליה התקיימו "מלחמות השושנים" (1455, 1487) בין בית יורק (סמלו ורד לבן) לבית לנקסטר (סמלו ורד אדום).

"ורד" נפוץ כשם פרטי לנשים וכן כשם משפחה. קיימות צורות נוספות לשם, כמו ורדה וורדית. יש גם יישובים בישראל הנושאים את השם, לדוגמה כפר ורדים.

יש תמונות רבות של ורדים בצבעים ולמצבים שונים, כגון ורד בפתח‑תקווה, ורד ורוד וורדים מכוסים בטל.

וֶרֶד (שם מדעי: Rosa) הוא פרח ידוע ויפה. יש לו כ־140, 180 מינים.

לכל פרח יש פֶּטָלִים (העלי כותרת), חמישה עלי גביע (חלקים קטנים מתחת לפרח) והרבה אבקנים (מייצרים אבקה).
העלים בדרך כלל אורכם 5, 15 ס"מ. הפרי בשרני ואכיל. רוב הוורדים הגיעו מאסיה.
וורדים נחים בחורף. באביב הם מתעוררים ופורחים עד הסתיו. אפשר גם לגדל ורדים בחממה לפריחה בחורף.

בארץ יש שני מינים בולטים: ורד צידוני בצפון ליד נחלים, וורד הכלב בגבעות ובחורש. הפריחה העיקרית היא במאי‑אוגוסט. גם מגדלים ורדים בשנות ה‑60 לייצוא, בחממות מחוממות.

ורדים משמשים לקישוט בזרים ולריח. מעלי הכותרת מכינים ריבה ותה. מי ורדים משמשים לטיפוח עור.

בזמנים קדומים השתמשו בוורד לטיפולים בכאבים ובעיות בטן ובמחלות עור. היום עדיין משתמשים בחליטות ומי ורדים בעזרת רופאים עממיים.

יש חוקרים שמזהים את הוורד עם השושנה בתנ"ך. הוורד מופיע גם במסורת היהודית. הוורד האדום משמש כסמל למפלגות שמאל רבות. הוורד הלבן שימש סמל בקבוצה לא אלימה בגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה. בין 1455 ל‑1487 באנגליה היו "מלחמות השושנים" בין משפחות ששמו ורד לבן וורד אדום.

ורד הוא גם שם לבנות ושם משפחה. יש כפרים ויישובים בישראל עם השם ורד.

יש תמונות רבות של ורדים בצבעים שונים ובטבע.