ורנר פון בראון

ורנר מגנוס מקסימיליאן פון בראון (23.3.1912, 16.6.1977) היה מהנדס טילים גרמני, חבר במפלגה הנאצית וחבר בשורות האס אס (ארגון ביטחוני של המשטר). הוא הוביל את פיתוח ה-A‑4, שידוע אחר־כך כ‑V‑2, הטיל הבליסטי הראשון, ואז הועבר לאמריקה במסגרת מבצע פייפרקליפ. בארצות הברית הצטרף לנאס"א וניהל את מרכז מרשל. עבודתו סייעה לפיתוח משגרי הסטורן ולנחיתת אפולו על הירח.

נולד בוירז'יסק ושגדל בסביבה אצילית ובירושלים (ברלין). כבר כילד קיבל טלסקופ והתחיל להתעניין באסטרונומיה. ספריו של חלוץ ההנדסה הרקטית הרמן אוברט עוררו בו תשוקה לטיסות וחלל. הוא למד הנדסה, סיים דוקטורט בפיזיקה ב‑1934 ופיתח כישורי ניהול הנדסיים חזקים.

בשנות ה‑30 הנהיג צוותים גדולים של מהנדסים. הוא פיתח דגמי A‑2 ו‑A‑3, ובמהלכן נבנו בין 1936 ל‑1939 מנהרות רוח לחקר התנהגות של גופים במהירויות על‑קוליות (מהירות שמעל מהירות הקול). עד 1937 התמנה למנהל טכני של תוכנית טילים סודית והצטרף למפלגה הנאצית.

ב‑1938 קיבל מימון צבאי ופעל בפנמינדה בפיתוח ה‑A‑4. טכנולוגיות מפתח היו: מנועי דלק נוזלי, אווירודינמיקה על‑קולית, ניווט מבוסס גירוסקופ (גירוסקופ = מכשיר שמודד כיוון) ויכולת ניהוג סילוני. ב‑1944 הושק ה‑V‑2 המבצעי הראשון. היטלר כינה אותם "טילי נקמה" והשיגור שירת מטרות אזרחיות בבריטניה וביבשת אירופה.

ייצור ה‑V‑2 נעשה במפעלי עבודת כפייה (עבודת כפייה = עבודה בכפייה בתנאים קשים) תת‑קרקעיים. משם נמסרו הערכות של למעלה מ‑12,000 נופלים מעבודת כפייה, ועוד כ‑8,000 הרוגים כתוצאה מתקיפות ה‑V‑2. פון בראון היה מודע לתנאים הקשים במחנות ובמפעלים. מסמכים שבאו לידי ביטוי לאחר המלחמה מראים כי הוא בחר חלק מהעובדים לפרויקטים.

בהתנגשות אינטרסים עם הגסטאפו והאס אס הוא נעצר תקופה קצרה, אך שוחרר כדי להמשיך בפיתוח ה‑V‑2, לאחר שעמיתיו ושירותים צבאיים טענו כי עבודתו נחוצה לממשלה.

לקראת סוף המלחמה הוא ואנשיו ניסו להחליט למי להיכנע. קבוצתו נכנעה לחייל אמריקאי והמהנדסים שונעו לארצות הברית. טילי V‑2 וחלקים הועברו לאמריקה.

ב‑1945 הועבר לארה"ב במסגרת מבצע פייפרקליפ והוצב תחילה בפורט בליס. לאחר מכן עבד בפיתוח טילים צבאיים ובהמשך הוביל צוות שפיתח את הרדסטון. ב‑1958 משגר ג'ונו 1, שבוצע על ידי קבוצתו, שיגר את אקספלורר 1, הלוויין המערבי הראשון. בשנת 1960 ניהל את מרכז טיסות החלל מרשל עד 1970. מרכז מרשל פיתח את משגר הסטורן 5, שאיפשר את שיגור אפולו 11 לירח ב‑16 ביולי 1969.

ב‑1970 עבר לוושינגטון והמשיך בעבודות תעשייתיות עד לפרישתו ב‑1972. הוא היה מעורב גם בקידום רעיונות לתחנת חלל ובשיתופי פעולה תקשורתיים עם וולט דיסני.

בשנותיו המאוחרות אובחן עם סרטן. הוא נפטר ב‑16 ביוני 1977 באלכסנדריה, וירג'יניה.

פון בראון מוכר הן כמדען מבריק והן כשותף לפשעי מלחמה. דמותו עוררה מחלוקת והיו לה השתקפויות בתרבות ובספרות. על שמו מוענק פרס ורנר פון בראון מדי שנתיים.

ורנר פון בראון (1912, 1977) היה מדען טילים גרמני. הוא בנה את הטיל V‑2. V‑2 הוא הטיל הבליסטי הראשון, טיל גדול שהטיסים מרחוק.

כילד קיבל טלסקופ. הוא אהב לראות שמים וכוכבים. ספרים של מדענים אחרים גרמו לו לרצות לבנות טילים.

בשנות ה‑30 הוא עבד על טילים בגרמניה. הוא הצטרף למפלגה הנאצית ולעתים לשורות האס אס (ארגון המשטר).

פון בראון עמד בראש פיתוח ה‑A‑4, שהפך ל‑V‑2. המפעלים ייצרו אלפי טילים. הממשלה השתמשה בטילים נגד ערים במלחמה.

הטילים יוצרו במפעלים עם עובדי כפייה. עובדי כפייה הם אנשים שעבדו בכוח ובתנאים קשים. אלפים מתו שם. זו היתה פגיעה קשה באנשים.

אחרי המלחמה הוא עבר לאמריקה. שם עבד עם נאס"א. קבוצתו שיגרה את אקספלורר 1 ב‑1958, לוויין אמריקאי ראשון. הוא ניהל את מרכז מרשל ותרם לפיתוח הסטורן 5. הסטורן 5 שימש לשיגור אפולו 11 לירח ב‑1969.

פון בראון חלה בסרטן ונפטר ב‑1977. אנשים זוכרים אותו גם כמדען גאוני וגם כמי שהיה מעורב בדברים קשים בזמן המלחמה.