ז'ול רנאר (22.2.1864, 22.5.1910) היה סופר צרפתי. נולד בכפר שלון די מן בצפון צרפת. אביו פיקח על הנחת קווי מסילת ברזל. ב-1868 עברה המשפחה לכפר שיטרי לה מין בחבל בורגון.
ב-1875, 1881 למד בתיכון בנוור. הרגיש נחיתות כבן צעיר ורצה להוכיח את עצמו בכתיבה. עבר לפריז ולמד פילוסופיה. כשלא התקבל לבית ספר יוקרתי, החל לכתוב שירים, נובלות ומחזות קצרים.
השתתף בחוגים ספרותיים של פריז ופרסם מאמרים בעיתונים. ב-1885, 1886 שירת בצבא בעיר בורז' בבֶּרי. ב-1888 נשא לאשה את מארי מורנו. הזוג התגורר בפריז, אך רנאר בילה מספר חודשים בשנה בכפר ילדותו.
רנאר שאב השראה מחיי הכפר. יצירתו המפורסמת ביותר היא הנובלה "ראש גזר". ב-1896 פרסם את "סיפורים עממיים", בהם עשה האנשה, נתינת תכונות אנושיות לחיות, ולעיתים תיאר אנשים שמתנהגים כחיות.
בשלוש־עשרה השנים האחרונות כתב את ה"יומן" שלו, יומן ספרותי על פריז ודיוקן אירוני של סופרים ומדינאים. פרסם גם בעיתונות הסוציאליסטית והכיר מנהיגים כמו לאון בלום וז'ן ז'ורס. היה מתנגד לשליטת הצבא והכנסייה ואמר: "יש לי נפש אנטי דתית ולב של נזיר." ב-1907 נבחר לאקדמיית גונקור בעזרת אוקטב מירבו.
נפטר ב-1910 מהסתיידות עורקים (התקשחות של כלי הדם). נקבר בשיטרי לה מין. ה"יומן" פורסם ב-1925.
ז'ול רנאר נולד ב-1864 בכפר קטן בצפון צרפת. אביו עבד על מסילת ברזל. כשהוא היה ילד המשפחה עברה לכפר שיטרי לה מין.
למד בתיכון ועבר לפריז. שם התחיל לכתוב שירים וסיפורים. שירת בצבא לזמן קצר. ב-1888 התחתן עם מארי מורנו.
העתק גדול של כתיבתו נובע מזיכרונות הכפר. הוא כתב את הספר המפורסם "ראש גזר". כתב גם "סיפורים עממיים" שבהם נתן תכונות אנושיות לחיות. זה נקרא האנשה. האנשה זה לתת לחיות רגשות ודיבור אנושי.
בשנים האחרונות לחייו כתב יומן ארוך על החיים בפריז ועל סופרים אחרים. ב-1907 נכנס לאקדמיית גונקור. זו קבוצת כבוד של סופרים.
רנאר מת ב-1910 בגלל הסתיידות עורקים. הסתיידות עורקים זה מצב שבו כלי הדם מתקשים. נקבר בכפר ילדותו. ה"יומן" שלו יצא לאור ב-1925.
תגובות גולשים