ז'יטומיר

ז'יטומיר (אוקראינית: Житомир) היא עיר בצפון-מערב אוקראינה, במחוז ז'יטומיר בחבל ווהלין ההיסטורי. אוכלוסיית העיר כ-259,805 תושבים. העיר עומדת בלב יער טבעי והיא שוכנת על ארבעה נהרות: טטריב, קמיינקה, ירושנקה ופוטינקה. שני צירי תנועה מרכזיים באוקראינה עוברים דרכה: קייב, ורשה וקייב, ברסט. מאז המאה ה-18 נודעה גם כמרכז יהודי חשוב.

שנת 884 נחשבת לשנת היסוד של ז'יטומיר, והשֵם מוזכר לפי האגדה בקשר לאסקולד ודיר, מייסדי רוסיה העתיקה. העיר שימשה מרכז של שבט הז'יטצ'ים, ושם התחוללו אירועים משמעותיים כמו מרד אנטי-פאודלי ב-945. ב-1240 נכבשה על ידי הטטרים וב-1320 על ידי הליטאים. ב-1444 קיבלה זכויות מגדבורג (זכויות עירוניות). לאחר איחוד לובלין ב-1569 נכללה בתחום פולין, וב-1793 צורפה לאימפריה הרוסית והוכרזה כבירת חבל ווהלין.

בתקופת המלחמות של תחילת המאה ה-20 שימשה ז'יטומיר לזמן קצר כמקום מושב של ממשלת הרפובליקה העממית של אוקראינה ב-1918. ב-1919 אירעו בעיר פוגרומים נגד הקהילה היהודית. לאחר ניצחון הבולשביקים נכללה ז'יטומיר באוקראינה הסובייטית. בתקופת השלטון הסובייטי חוותה העיר את תלאות ההולודומור, הרעב ההמוני שאירע באוקראינה.

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בז'יטומיר כ-95,000 איש. ביולי 1941 נכבשה העיר על ידי הגרמנים הנאצים. השלטון הנאצי הקים באזור ממשל מיוחד והקים מחנה עבודה לשבויי מלחמה. לאורך הכיבוש פעלו באזור גם כוחות פרטיזנים (לוחמים שהילחמו בכוח הכובש). ב-13 בנובמבר 1943 הכריזו הסובייטים על כיבוש ז'יטומיר, אך הקרבות באזור נמשכו עד לאמצע סוף 1943. לאחר המלחמה נותרה העיר בשלטון סובייטי עד 1991, ומאז היא חלק מאוקראינה העצמאית.

היהודים החלו להתיישב בז'יטומיר בתחילת המאה ה-18. אישור רשמי להתיישבות ניתן ב-1792. באמצע המאה ה-18 התקיימה כאן עלילת דם שהובילה לרציחתם בעינויים של מספר יהודים. במהלך המאה ה-19 מספר היהודים גדל משמעותית; ב-1847 חיו בעיר כ-9,500 יהודים.

בעיר פעלו חוגים חסידיים בולטים ורבנים ידועים, והתקיימו מוסדות דת ולימוד. השלטונות הרוסיים ראו בז'יטומיר אחד המרכזים היהודיים הרשמיים בתחום המושב (המרחב שבו הוגבלו ההתיישבויות היהודיות באימפריה). לכן הורשו בז'יטומיר ובווילנה הדפסות ספרים עבריים בשנים 1845, 1862. לעיר היגרו סופרי יידיש ומשוררים; המשורר חיים נחמן ביאליק בילה חלק מילדותו שם.

לפני מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-30,000 יהודים, כרבע-שליש מהאוכלוסייה. עם הפלישה הנאצית חלק גדול נמלטו מזרחה, וכ-10,000 נותרו בעיר. בקיץ 1941 נרצחו אלפי יהודים בירי המוני; הנותרים רוכזו בגטו (אזור סגור שבו הוכפפה קהילת יהודים). בפעולות רצח בספטמבר 1941 נלקחו ברבים לקברי אחים. כיום קהילה יהודית פעילה בז'יטומיר מונה כ-5,000 איש, מאורגנת במסגרת איגוד הקהילות היהודיות באוקראינה. הרב שלמה וילהלם משמש כרבה של העיר ושל המחוז מאז 1994, והקים בסמוך "כפר החינוך אור אבנר" עם מוסדות לימוד ומקוה טהרה.

ז'יטומיר היא עיר בצפון-מערב אוקראינה. יש בה כ-259,805 תושבים. העיר מוקפת יער. דרך ארבעה נהרות זורמים בה: טטריב, קמיינקה, ירושנקה ופוטינקה. שתי דרכים חשובות עוברות בעיר: קייב, ורשה וקייב, ברסט. מזמן רב יש בעיר קהילה יהודית.

לפי מסורת, העיר נוסדה בשנת 884. במשך ההיסטוריה נכבשה על ידי טטרים ב-1240 ואז על ידי ליטא ב-1320. ב-1444 קיבלה זכויות של עיר. אחרי 1569 הייתה חלק מפולין, וב-1793 הצטרפה לאימפריה הרוסית. במאה ה-20 הייתה בעיר תקופה של מלחמות ושינויים. אחרי מלחמת העולם השנייה היא הייתה חלק מברית המועצות. מאז 1991 ז'יטומיר היא חלק מאוקראינה העצמאית.

היהודים החלו לגור בז'יטומיר במאה ה-18. רובם עסקו במסחר ובמלאכה. העיר הייתה מרכז חשוב לחסידות וללמידה יהודית. המשורר חיים נחמן ביאליק גדל חלק מילדותו שם.

לפני מלחמת העולם השנייה חיו בז'יטומיר כ-30,000 יהודים. כאשר הנאצים פלשו ברוב המקרים רבים נמלטו. בחלק מהמקרים רבים נהרגו ונקברו בקברי אחים. חלק מהיהודים הושמו בגטו (מקום סגור שבו כפו עליהם לגור). היום הקהילה מונה כ-5,000 איש. הרב שלמה וילהלם פועל בעיר ומנהל גם כפר חינוך ליד ז'יטומיר.