ז'יל דלז

ז'יל דלז (18.1.1925, 4.11.1995) היה פילוסוף צרפתי. הוא התפרסם במיוחד על עבודתו המשותפת עם הפסיכואנליטיקאי פליקס גואטרי. בשיתוף הם פרסמו ב-1972 את הספר "קפיטליזם וסכיזופרניה", וחלק שני בשם "אלף מישורים" הופיע ב-1980. דלז סבל ממחלת ריאות קשה ובסוף חייו שם קץ לחייו.

דלז נולד למשפחה ממעמד הביניים בפריס וגר שם רוב חייו. לימודיו האקדמיים החלו בזמן מלחמת העולם השנייה. אחיו הבכור, ז'ורז', נעצר בשל פעילותו במחתרת ונפטר במעבר למחנה ריכוז. ב-1944 דלז למד בסורבון. בין המרצים שלו היה ז'אן איפוליט. בשנת 1977 חתם על עצומה שניסח מישל פוקו, שנגע לנושא ההפקרות המשפטית ביחסים בהסכמה עם קטינים.

דלז וגואטרי פיתחו רעיון מרכזי: הקפיטליזם, כלומר המערכת הכלכלית שמרכזת ייצור וצריכה סביב כסף, מארגן את התשוקות של אנשים. הם טענו שהתשוקה (רצון עז) אינה רק ביטוי של חוסר, אלא כוח יצרני שמניע פעילות וחיבורים חברתיים.

דלז חיזק את טענות מישל פוקו שלפיה הפרט אינו "סובייקט" יציב. סובייקט כאן פירושו אישיות עצמאית וקבועה. ההצעה החלופית היא שהאדם נתפס כחלק ממערכות שפה וטקסטים, ולא כ־עצמיות אחידה.

הוא הביא ביקורת על פרויד ומרקס. בניגוד לפרויד, שראה בתרבות סובלימציה מינית (הפניית דחפים לכיוונים מקובלים), דלז טען שהתרבות עצמה מייצרת צורות חדשות של מיניות. במקום האבחנה הביולוגית־אוניברסלית של אדיפוס, דלז ראה אותה כמופע היסטורי ותלוי הקשר חברתי.

דלז קשור גם לאסכולה שמבקרת את הפסיכיאטריה המסורתית. דעות של אנשי כמו רונלד לאינג ותומש סאס הובילו למסקנות שחלק מהגדרות "מחלת נפש" הן תוויות חברתיות שמושפעות מארגון חברתי וכלכלי. דלז טען כי פסיכוזה ונוירוזה נובעות בחלקן מצורך חברתי להבחין בין תשוקות שתועלנה למדיניות המקובלת לבין תשוקות שלא יכולות להתאים לכללי הייצור והתעשייה ההמונית.

דלז השתמש בדוגמאות תרבותיות כדי להראות איך סרטים, בתי ספר וחפצים מפורסמים מעצבים תשוקות. למשל, דמות של שחקנית או חפץ יוקרתי יכולים להפוך לאובייקט תשוקה בחברה מודרנית.

ז'יל דלז נולד בפריס ב-1925. הוא היה פילוסוף. פילוסוף זה אדם שחוקר רעיונות וחשיבה. דלז כתב עם פליקס גואטרי ספר מפורסם בשם "קפיטליזם וסכיזופרניה". הם גם פרסמו ספר שני בשם "אלף מישורים". דלז מת ב-1995 אחרי מחלה קשה.

דלז גדל בפריס במשפחה ממעמד הביניים. בזמן המלחמה הוא התחיל ללמוד. אחיו נעצר ונפטר במחנה ריכוז.

דלז אמר שהתשוקות, כלומר רצונות חזקים, יוצרות דברים בחברה. קפיטליזם הוא שיטה כלכלית שבה כסף וצריכה חשובים. דלז טען שהתשוקה לא תמיד נובעת מחוסר. היא יכולה להיות כוח שעושה ומחבר.

הוא גם אמר שהתרבות משפיעה על מה שאנשים רוצים. למשל סרטים ובתי ספר יוצרים צורות משיכה חדשות. חלק מההוגים אמרו שמחלות נפש הן גם תוויות חברתיות. דלז חשב שהחברה מחליטה מי "נורמלי" ומי לא, ושזה קשור לאופן שבו מפנים תשוקות.