יעקב פרקש נולד בבודפשט ב-31 בינואר 1923. כבר כילד אהב לצייר, ובגיל 12 זכה לצייר קריקטורות ולחלקן בעיתון קטן שעשה בכפרו. בלימודיו בתיכון בקצ'кемט ראו בו תלמידים מוכשר, למרות שעיוור צבעים ומורה כינה אותו "הצייר הגרוע ביותר בכיתה".
במהלך מלחמת העולם השנייה נשלח למחנות ריכוז, בין השאר לבוכנוואלד ולקהאוו (דכאו). לאחר המלחמה שהה במחנות מעבר לפליטים וניסה להגיע לארץ. נשלח לכלא בקפריסין לפני שעלייתו לארץ ב-1947 עם אשתו מרים. גויס לחטיבה 7 והשתתף בלחימה על לטרון ב-1948.
החל למכור ציורים בארץ וכתב קריקטורה לעיתון "אומר". דרך אפרים קישון התקבל ב-1952 למעריב כקריקטוריסט; שם ניסו קריקטורה יומית אך לבסוף הוא הועבר לתפקידי איור. שמו האמנותי "זאב" נגזר משם משפחתו שהונגרית ומשמות שהוצמדו לו בילדותו.
בעקבות עבודתו במעריב המשיך לפרסם בעיתונות. ב-1953 היה שותף להוצאת כתב העת "דחליל". ב-1955 שימש מנהל האמנותי של "דבר השבוע", ובתחילת שנות ה-60 חזר לקריקטורה היומית. ב-1962 התקבל ב"הארץ" כקריקטוריסט, וב-1963 קיבל מדור קבוע במוסף יום שישי בשם "על כל פנים". במדור זה יצר קריקטורה גדולה על כל דף, וחתימתו כללה דיוקן קטן שלו המחזיק מכחול גדול.
ציוריו הודפסו גם בעולם, בעיתונים כמו הניו יורק טיימס, לה מונד, טיים, ניווזוויק ודר שפיגל. בנוסף לאיור עיתונים, היה מאייר ספרים רבים בישראל, ביניהם יצירות של יוסף לפיד ואפרים קישון. יחד עם קריאל גרדוש (דוש) ואחרים כונה חלק מהחבורה "המאפיה ההונגרית".
זאב גם אייר חומרי צה"ל כולל מילון מונחים ועלונים בשנות ה-90. השפעתו על קריקטוריסטים צעירים גדולה; הוא עודד ותרץ אמנים חדשים בתחום.
זאב זכה בפרסים רבים. בין השאר קיבל פרס שווימר לעיתונות ב-1971, פרס סוקולוב לעיתונות ב-1981, ואת פרס ישראל בתחום התקשורת והעיתונות בשנת 1993. על פי ועדות הפרסים, הקריקטורות שלו חינכו לחשיבה ביקורתית והציגו עמדות ברורות בתמציתיות, לעתים קרובות עם חיוך.
בשנות ה-70 שחל את בנו באסון מחניים, וב-1983 נפטרה אשתו מרים. פרקש נפטר ב-15 באוקטובר 2002 ממחלת הסרטן, בגיל 79, ונקבר בבית העלמין בקריית שאול בתל אביב. השאיר שתי בנות: נעמי ודורית. בשנת 2008 תרמו בנותיו את אוסף יצירותיו למוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון.
זאב תיאר עצמו כ"קצת שמאלה מהמרכז" אך לא הצטרף למפלגה. הוא שאף לשמור על מתינות, והסביר כי יצייר גם בעד הצד השני אם יראה לכך הצדקה. עם זאת, יש שקבעו שקו הקריקטורה שלו נטה שמאלה.
סגנונו של זאב היה מינימליסטי: קווים מעטים ותמציתיים לתפוס הבעות ואופי. הוא נמנע מהארסיות וכתר בקריקטורותיו הומור שמבוסס על מצבים, לא על השפלת הנשוא. לעיתים השתמש בסמלים פשוטים להעברת רעיון, למשל ציוריו של יאסר ערפאת עם משקפיים שעשויות פצצות.
עשייתו קרובה לסגנון הירשפלד האמריקאי באיור שחקנים ותיאטרון. בין הקריקטורות הזכורות שלו היו דימויים על פרשת ווטרגייט וניקסון, ועל רצח קנדי ב-1963, שבהן שילב שנינות ומשחקי מילים לצד מסר פוליטי ברור.
יעקב פרקש נולד בבודפשט ב-1923. הוא אהב לצייר כבר בילדותו. קריקטוריסט הוא אמן שמצייר ציורים מצחיקים וביקורתיים. פרקש חווה את מלחמת העולם השנייה ונכלא במחנות ריכוז. אחרי המלחמה ניסה לעלות לארץ. ב-1947 עלה לארץ עם אשתו מרים.
בשנת 1952 עבד בעיתון "מעריב". שם קיבל את הכינוי האמנותי "זאב". מאייר הוא אמן שמצייר תמונות לספרים ולעיתונים. זאב עבד שנים רבות בעיתון "הארץ". הוא יצר מדור גדול במוסף שישי בשם "על כל פנים". ציוריו הודפסו גם בעיתונים גדולים בעולם.
הוא אייר ספרים של סופרים ידועים, והיה חלק מקבוצה שקדמה לה כינוי "המאפיה ההונגרית". זאב אהב לעזור לצעירים שרצו לצייר קריקטורות.
זאב זכה בפרסים חשובים. בין היתר קיבל את פרס סוקולוב ב-1981 ואת פרס ישראל ב-1993.
בשנות ה-70 איבד את בנו. אשתו מרים נפטרה ב-1983. זאב נפטר ב-15 באוקטובר 2002 ממחלה. יש לו שתי בנות, נעמי ודורית. בנותיו תרמו את ציוריו למוזיאון לקריקטורה בחולון ב-2008.
הציורים של זאב היו פשוטים וקצרים בקווים. הוא הצליח להביע הרבה בקווים מעטים. ההומור שלו היה חכם ולא פוגע. בקומיקסיו השתמש בסמלים ברורים כדי להסביר רעיונות במהירות.
תגובות גולשים