רבי זאב וולף קיציס (1695, י"ב בחשוון תקמ"ט, 1788) היה מתלמידי ה'בעל־שם־טוב' (כינוי: הבעש"ט) ובן לווייתו הקרוב. נקבר באוהל הבעש"ט שבמז'יבוז'.
נולד לרבי יצחק ולחיה אסתר. היה גאון ובקי בתורה ובחכמות נוספות. שימש כרבה של קהילת טולצ'ין, ובהמשך עבר למז'יבוז'.
במז'יבוז' עמד יחד עם חוג חסידים בראשות חותנו רבי נפתלי ורבי דוד פורקיס. בתחילה לא ראו בעיינם את חשיבות השם 'בעל־שם־טוב', אך אחרי שראו את גדולתו של הבעש"ט התקרבו אליו והפכו לתלמידיו הקרובים.
מסופר שהיה תוקע בבית המדרש של הבעש"ט בראש השנה ושייצג את הבעש"ט בפולמוסים מול מתנגדים. נודע בצדקותו ובקפידותו בקיום המצוות; למשל, החמיר לא לאכול בשר שאינו הוכשר בנוכחותו, גם כאשר רבו האכיל ממנו.
כמו מורו, שאף לעלות לארץ ישראל והחל במסע, אך חזר מסיבות שונות. נקבר באותו אוהל שבו קבורים גם הבעל־שם־טוב ונוספים, ובניו ונכדיו היו תלמידיו.
רבי זאב השאיר משפחה רחבה. משפחת קיציס הפכה לאחת המשפחות הענפות ברוסיה.
רבי זאב וולף קיציס נולד ב-1695 ונפטר ב-1788. הוא היה תלמיד קרוב של ה'בעל־שם־טוב' (כינוי למורה שלו).
הוא היה רב בטולצ'ין ואז גר במז'יבוז'. נקבר באוהל של הבעל־שם־טוב במז'יבוז'.
היו לו חסידים שהלכו אחריו. היו לו מנהגים קפדניים מאוד בקיום המצוות. הוא אפילו סירב לאכול בשר שלא נבדק לנוכחותו.
ניסה לעלות לארץ ישראל, אבל חזר. השאיר משפחה גדולה. משפחת קיציס הפכה למשפחה מפורסמת ברוסיה.
תגובות גולשים