זאכו

זאכו היא עיר במחוז דהוכ בכורדיסטן העיראקית, סמוכה למעבר הגבול בין עיראק לטורקיה.
לפי אומדן מ־1 ביולי 2018 התגוררו בה 211,964 תושבים, רובם כורדים ואשורים.
העיר יושבת בקצה כביש מס' 5 ברשת הכבישים הערבית הבינלאומית.
אחד האתרים המוכרים הוא הגשר העתיק דלאל על נהר חבור. יובל פירושו נהר קטן הזורם לנהר גדול, והנהר מזוהה לפי מסורת עם "חבור" התנ"כי.

על פי מסורת מקומית, יהודי זאכו וקהילות סמוכות מיוחסים לצאצאי עשרת השבטים.
קהילת זאכו דיברה ניב של ארמית חדשה צפון־מזרחית; ארמית חדשה היא צורה מודרנית של הארמית שהייתה נפוצה באזור.
הידיעות המוקדמות על היהודים במקום כוללות תיאור של רבי דוד דבית הלל, שביקר בזאכו ב־1827 וכתב על כ־600 משפחות יהודיות.
תושבי הקהילה עסקו בעיקר במלאכות, אורגים, צורפים ונגרות, ובסחר, ולא בחקלאות כפי שהיה נפוץ בחלקים אחרים של כורדיסטן.
בין רבני המקום נזכר הרב יעקב בבכא. לפי דוח של חברת כי"ח בתקופת מלחמת העולם הראשונה חיו בזאכו כ־2,400 יהודים.
ראשוני העולים לישראל הגיעו בשנים ה־20 וה־30 של המאה ה־20, אך רוב הקהילה עלתה ב־1950, 1951 וישבה בעיקר בירושלים ובמעוז ציון.
הבלשן יונה צבר חקר את ניב הקהילה. קבוצת עולים מזאכו בירושלים הוקמה כגרעין בשם "יעזק" (ראשי תיבות: יהודים עולי זאכו כורדיסטן), ומאוחר יותר הקימו את מושב עזריה.

יהודי זאכו חיו בשכונות נפרדות מרצון, ושמרו על קיום מצוות וחיים דתיים בחופש יחסי.
בזמנים של יציבות שלטונית השלטון המקומי נתן לקהילה חופש פעולה ותמיכה.
למרות הפרדה תרבותית נוצרה מערכת יחסים ייחודית עם השכנים המוסלמים; ראשי שבטים העניקו חופש פעולה, וחלק מהיהודים התלבשו ככורדים מוסלמים מרצונם.
בזמנים של חג המוסלמים היו ביקורים הדדיים, והשליטים המקומיים פעלו לחיזוק היחסים.
בשנת 1929, בשל המרד הערבי והתחזקות התנועה הציונית, היחסים התקררו.
הוטלו איסורים על פעילות ציונית, הוגבל מספר התיירים היהודים המורשים לבקר בכורדיסטן, נאסר לימוד עברית בבתי ספר יהודיים ונאסרה הדפסת ספרים ועיתונות בעברית.

זאכו היא עיר במחוז דהוכ שבכורדיסטן בעיראק.
העיר קרובה מאוד לגבול עם טורקיה.
ב־1 ביולי 2018 גרו בזאכו 211,964 אנשים.
יש בעיר גשר עתיק בשם דלאל מעל נהר חבור.
יובל זה נהר קטן שנשפך לנהר גדול. אנשים מזהים אותו עם מקום מהתנ"ך.

בעבר חיו בזאכו קהילות יהודיות גדולות.
הם דיברו ארמית חדשה. ארמית חדשה היא שפה דומה לארמית העתיקה.
הרב דוד דבית הלל ביקר ב־1827 וכתב על כ־600 משפחות יהודיות בעיר.
אוכלוסיית היהודים עסקה במלאכות ובסחר.
בזמן מלחמת העולם הראשונה היו שם כ־2,400 יהודים לפי דוח.
חלק גדול מהקהילה עלה לארץ ישראל בשנות ה־50.
בין העולים היו חוקרים כמו יונה צבר, שחקרו את שפת הקהילה.
קבוצת עולים מזאכו בירושלים קראה לעצמה "יעזק" והקימה את מושב עזריה.

היה שלום יחסי בין היהודים למוסלמים רוב הזמן.
היהודים גרו בשכונות נפרדות ושמרו על מנהגיהם הדתיים.
לפעמים התנהלו ביקורים הדדיים בחגים.
בשנת 1929 היחסים התקשו.
הוטלו איסורים על פעילות ציונית, הוגבלו תיירים יהודים ואסרו ללמד עברית או להדפיס ספרים בעברית.