זהא חדיד

זהא חדיד נולדה בבגדאד ב-1950 במשפחה אמידה. אביה היה תעשיין ופוליטיקאי, ואמה הייתה אמנית. בילדותה למדה בפנימיות בשווייץ ובאנגליה.

היא סיימה תואר במתמטיקה באוניברסיטה האמריקאית בביירות. ב-1972 עברה ללונדון ללמוד באגודת האדריכלות (AA School of Architecture). אחרי הלימודים עבדה עם רם קולהאס במשרד באמסטרדם. ב-1980 פתחה משרד עצמאי בלונדון.

חדיד לימדה אדריכלות באוניברסיטאות מובילות, כמו הרווארד וקיימברידג'. בשנות ה-80 וה-90 פורסמו רבות עבודותיה התיאורטיות והקונספטואליות. רבות מהן נשארו תוכניות שלא נבנו. הפרויקט הראשון שהושלם בפועל היה תחנת כיבוי אש של ויטרה בגרמניה, שנחנכה ב-1994.

בשנים שלאחר מכן המשרד שלה גדל והתחיל לתכנן מבנים גדולים ברחבי העולם. ב-2012 נבחרה לתכנן את בניין הבנק המרכזי של עיראק, הפרויקט הגדול הראשון שלה במולדתה. חלק מהפרויקטים שלה הושלמו גם אחרי מותה.

בשנת 2015 סיימה תביעה אזרחית הקשורה לדווחים על תנאי עבודה באתרי בנייה בקטר. לפי ההסכם, היא משכה את התביעה והמגזין התנצל. היא הודיעה שתתרום את הפיצוי לארגון להגנת זכויות פועלי בניין.

ב-31 במרץ 2016 נפטרה במיאמי בגיל 65 כתוצאה מהתקף לב. שותפה, פטריק שומאכר, המשיך לנהל את המשרד "זהא חדיד אדריכלים".

חדיד זכתה בפרסים רבים. בין הבולטים: פרס פריצקר ב-2004, שהוא פרס חשוב לאדריכלות. היא גם זכתה פעמיים בפרס סטרלינג של המכון המלכותי הבריטי. בשנים מאוחרות הוענק לה תואר אבירות על תרומתה לאדריכלות.

רוב עבודותיה המוקדמות היו רעיוניות ולא בוצעו. מאז שנות ה-2000 תכננה עשרות מבנים ברחבי העולם. המשרד שלה עסק גם בעיצוב פנים, עיצוב מוצר ופיסול.

בהתחלת דרכה היא נקשרה לדה-קונסטרוקטיביזם, סגנון שאוהב צורות שבורות ומעורפלות. בהמשך ידועה גם כנוקטה לאדריכלות דיגיטלית, כלומר שימוש בכלים ממוחשבים בתכנון.

למרות השימוש בטכנולוגיה, חדיד המשיכה לצייר ידנית. היא הסבירה שהרישום ביד עוזר לה לחשוב בלי להגביל את הדמיון למגבלות המחשב. צורת העבודה שלה התחילה במשרטוטים עם צורות גיאומטריות שבאות לידי ביטוי בעיצובים שלה.

היא תיארה את הרעיון המרכזי שלה בפשטות: לא לאפשר רק זוויות של 90 מעלות. האלכסון והקווים השוטפים נועדו לשבור חללים ולטעון אותם באנרגיה.

זהא חדיד נולדה בבגדאד ב-1950. אביה ואמה היו אנשים בעלי מקצועות חשובים. היא למדה מתמטיקה ואז עברה ללמוד אדריכלות בלונדון.

היא פתחה משרד אדריכלות ב-1980. הפרויקט הראשון שבנו היה תחנת כיבוי אש של ויטרה בגרמניה ב-1994. אחרי זה תכננה בניינים בכל העולם.

ב-2012 נבחרה לתכנן את בניין הבנק המרכזי של עיראק. כמה מבנים שתכננה הושלמו גם אחרי מותה.

ב-2016 היא נפטרה במיאמי בגיל 65 כתוצאה מהתקף לב. שותפה המשיך לנהל את המשרד שלה.

בשנת 2004 היא קיבלה את פרס פריצקר. זהו פרס מאוד חשוב לאדריכלים.

היא אהבה צורות זורמות ולא ריבועיות. היא לא רצתה רק זוויות של 90 מעלות. היא השתמשה במחשבים בתכנון, אבל תמיד ציירה גם ביד.