הזוּאוֹפְּרָקְסִקוֹפּ הוא מתקן מוקדם להצגת תמונות נעות. הוא פותח על ידי אדוארד מויברידג' בשנת 1879 ונחשב למעין המקרן הראשון של סרטים.
המכשיר שילב רעיונות ממכשירים ישנים שנקראו "צעצועים פילוסופיים", כמו הפנקיסטוסקופ ופנס הקסם (מכשיר שהקרין תמונות). הוא עבד עם שני דיסקים שנעו בכיוונים מנוגדים: דיסק שקוף שבו הודבקו רצפי תצלומים, ודיסק מתכתי עם חריצים שעבד כתריס. כשהדיסקים הסתובבו במהירות, הדימויים הוחלפו במהירות וכך נוצרה אשליית תנועה.
האשליה נשענה על העובדה שהעין האנושית לא מבחינה ברווחים הקטנים בין תמונות שמחליפות זו את זו במהירות העולה על כ־1/16 שנייה.
בתחילה שלביו צוירו כצלליות על הדיסק. בשנים 1892, 1894 נעשה שימוש בדימויים מודפסים באמצעות צילום, ואחר כך צובעו ביד. חלק מהאנימציות האלו היו מחשבות ומציגות תנועות של חיות ושל אנשים.
מכשירו של מויברידג' היה כנראה מקור השראה לאדיסון ולוויליאם דיקסון בפיתוח הקינטוסקופ. דרכו שורדו שבעים ואחד דיסקים שהועתקו וסודרו בספר על עבודתו.
הזוּאוֹפְּרָסקסופ הוא מכשיר ישן שמראה תמונות שנראות זזות. הוא הוצג על ידי אדוארד מויברידג' ב־1879.
המכשיר השתמש בשני דיסקים. על אחד הודבקו תמונות ברצף. השני היה עם חריצים. כשהדיסקים הסתובבו מהר, התמונות נראו זזות.
זה עבד כי העין לא רואה את המרווח הקטן בין התמונות אם הן עוברות מהר מאוד.
בהתחלה הציור על הדיסק היה בצורת צלליות. מאוחר יותר הדפסו תמונות מצולמות וצבעו אותן ביד. המכשיר גם השפיע על המצאת הקינטוסקופ של אדיסון.
תגובות גולשים