זווית התקפה

זווית התקפה (AOA, Angle Of Attack) היא הזווית שבין מיתר של משטח אווירודינמי לבין כיוון הזרימה היחסית. מיתר = הקו המדמי המחבר את קצות הפרופיל של הכנף. זרימה מציפה = כיוון תנועת האוויר יחסית למשׁטח.

מבחינים בין זווית התקפה של כנף לזווית התקפה של מטוס. זווית הכנף נמדדת בין הפרופיל הממוצע למהירות הזרימה. זווית המטוס היא הזווית בין הציר האורכי של המטוס לזרימה. מהזווית הכללית של המטוס אפשר לחשב את הזוויות על הכנפונים.

ככל שגדלה זווית ההתקפה, גדל כוח התגובה (כוח שמפעיל הגז או הנוזל על המשטח). עד גבול מסוים זה מגביר את העילוי (הכוח שמחזיק את המטוס באוויר). הגבול נקרא "זווית הזדקרות" (stall), מעבר אליו הזרימה מתנתקת והעילוי קטן עד אפס.

הזווית הגבוהה ביותר שדווחה שבה מטוס נשאר יציב יותר מ־10 שניות היא 89.8°, והושגה על ידי מטוסי סוחוי Su-35 ו‑Su-37.


זוויות התקפה חשובות כדי להבין ולחשב את הכוחות שפועלים על גוף בזרימה מציפה. ככל שהזווית גדולה יותר, הכוח הכללי על הגוף בדרך כלל גדל. אך בזוויות גדולות הזרימה יכולה להתנתק בתהליך ההזדקרות, ואז הגוף מאבד את הכוחות.

כוח העילוי על פרופיל נקשר לזווית ההתקפה על ידי הביטוי: L = 1/2 · ρ · v^2 · S · C_{L_α} · α. כאן L הוא כוח העילוי, ρ היא צפיפות האוויר, v מהירות יחסית, S שטח הכנף, C_{L_α} מקדם העילוי ו‑α זווית ההתקפה (ברדיאנים).

זווית התקפה היא הזווית בין קו על הכנף לבין כיוון האוויר. קו על הכנף = המיתר. כיוון האוויר = לאן האוויר זז ביחס לכנף.

לכל כנף ולמטוס יש זווית התקפה משלו. כשזווית ההתקפה גדולה, העילוי, הכוח שמרים את המטוס, גדל.

אבל אם הזווית גדולה מדי, האוויר מפסיק לזרום טוב סביב הכנף. זה נקרא הזדקרות (stall). בהזדקרות העילוי יורד וחזקה לא נשארת.

מטוסי סוחוי Su-35 ו‑Su-37 הראו פעם יציבות בזווית גדולה מאוד, 89.8 מעלות.


מכנים זווית התקפה כדי לדעת כמה כוח יופיע על הכנף. כשזווית גדולה, הכוח בדרך כלל גדל. אבל צריך לשמור שלא ייגרם הזדקרות.