זיגברט טאראש

זיגברט טאראש (Siegbert Tarrasch; 5.3.1862, 17.2.1934) היה שחמטאי יהודי-גרמני מוביל בסוף המאה ה-19, מורה ושם לבן ספרות השחמט. המיר את דתו לנצרות, נחשב לאחד ממורי השחמט המשפיעים של זמנו, ודורג בין ששת השחקנים הטובים בעולם בין 1884 ל-1902. הוא חבר בהיכל התהילה העולמי של השחמט.

נולד בברסלאו (כיום ורוצלב). למד רפואה באוניברסיטת האלה-ויטנברג והתגורר בעיקר בנירנברג. היו לו חמשה ילדים. במאי 1909 המיר את דתו לנצרות. במהלך מלחמת העולם הראשונה מתו חלק מבני משפחתו. בסוף חייו חווה את המתח של ימי עליית הנאציזם.

טאראש היה אחד השחקנים החזקים של שנות ה-90 של המאה ה-19. ניצח את אלוף העולם לשעבר וילהלם שטייניץ בסדרה של משחקים (+3 =1 -0), אך דחה משחק על התואר בשנת 1892 בגלל אילוצים מקצועיים. נגד מיכאל צ'יגורין התוצאות היו שוות יחסית (+9 -9 =4).
הוא זכה בארבע תחרויות בינלאומיות רצופות: ברסלאו 1889, מנצ'סטר 1890, דרזדן 1892 ולייפציג 1894. לאחר עליית עמנואל לסכר לאליפות העולם לא הצליח יותר לגבור עליו. דו-קרב מפורסם ב-1908 הסתיים בניצחון של לסכר (+8 -3 =5). עם זאת טאראש המשיך להראות כוח: ניצח את פרנק מרשל בדו-קרב ב-1905 והגיע להישגים בתחרויות גדולות כמו אוסטנד 1907.
בפעם הראשונה שקיבל תואר רב־אמן היה בין חמשת הראשונים בתחרות סנקט פטרבורג 1914. זו הייתה כנראה פסגת הקריירה שלו; לאחר מכן הופיעו פחות הישגים גדולים.

טאראש נקרא Praeceptor Germaniae, "המורה של גרמניה". הוא כתב ספרים חשובים, בין השאר "משחק השחמט המודרני" ואוסף של 300 משחקים. רבות מרעיונותיו שאובים מרעיונות שטייניץ: שליטה במרכז, חשיבות זוג הרצים (שני רצים), ויתרון במרחב. אבל טאראש גם הדגיש ניידות כלי־המשחק, כלומר חשיבות תנועה חופשית של הכלים, ושמר מרוב על עמדות סגורות.
הוא ניסח את "חוק טאראש": הצריחים (הצריח הוא כלי שנקרא גם rook) צריכים לעמוד מאחורי רגלי עובר (רגלי עובר = passed pawn, רגלי שחולפים קדימה ללא חסימה מצד יריב). הוא גם טבע את הביטוי "עיוורון שחמטאי" לתופעה שבה שחקן מפספס רעיונות חשובים.

במאה ה-20 הופיעו רעיונות חדשים שנקראו היפרמודרניות. מנהיגיהם, כמו ריצ'רד רטי ואהרון נימצוביץ', מתחו ביקורת על טאראש והתייחסו לרעיונותיו כדוגמטיים. מאמנים מאוחרים פחות קוראים למשחקיו קיצוניים.

מספר פתיחות ושיטות פתיחה נקראות על שמו של טאראש, וההשפעה שלו ניכרת בספרות התאורטית.

מספר משחקים מראים את סגנונו: שימוש בטורים פתוחים (טור = קו אנכי של המשבצות), הצבת צריח ב-ב7 כדי לשמור על יתרון, והשימוש בצריח פעיל לתמיכה ברגלי מעבר (רגלי שמתקדמים כדי לקדם עירור). משחקים מפורסמים כוללים ניצחונות שבהם טאראש הפגין טכניקה בסוף־משחקים ובתכנונים ארוכים לפתיחת טורים ולהתקפות מול המלך היריב. גם מפגשי־דו־קרב ידועים שלו מסבירים את שיטותיו הטקטיות והטכניות.

זיגברט טאראש (1862, 1934) היה שחמטאי ומחבר ספרי שחמט גרמני. הוא נולד בברסלאו ולמד רפואה. אחר כך גר בנירנברג.

טאראש המיר את דתו לנצרות ב-1909. במשפחתו היו חמשה ילדים. כמה מבני משפחתו מתו במלחמת העולם הראשונה.

טאראש נחשב לאחד הטובים בעולם בסוף המאה ה-19. הוא זכה בתחרויות חשובות כמו מנצ'סטר 1890. פעם הפסיד לדו־קרב לחשוב עמנואל לסכר.

טאראש כתב ספרים על שחמט. קראו לו "המורה של גרמניה". הוא לימד שחשוב לשלוט במרכז הלוח ולפתח את הכלים.
"חוק טאראש": שים את הצריח (הצריח הוא כלי שנראה כמו מגדל) מאחורי רגלי עובר (רגלי שעוברת קדימה בלי עמודה חוסמת). טאראש גם פרסם משחקים רבים.

במשחקים שלו נראים שני רעיונות חשובים:
- שימוש בטורים פתוחים (טור = קו אנכי על הלוח).
- ניצול צריח פעיל כדי לקדם רגלי מעבר (רגלי שמתקדמים עד שמכתירים אותם).
כמה משחקים מפורסמים מראים איך הצריח תומך ברגלים ומסיים את המשחק.

טאראש השפיע על הרבה שחקנים, וגם קיבל ביקורת מרעיונות חדשים בשחמט. הוא נחשב עד היום לדמות חשובה בהיסטוריה של השחמט.