זלמן ארן

זלמן (זיאמה) ארן (נולד אהרונוביץ', 1899, 1970) היה מנהיג ציוני-סוציאליסטי, פוליטיקאי ומחנך ישראלי. הוא נולד ביוזובקה (כיום דונצק) באוקראינה, גדל במשפחה דתית, ופנה ללימודי מדעים ואגרונומיה. כבר בחרקוב הצטרף לתנועת צעירי ציון ונבחר להנהגתה. בעקבות פעילותו נעצר ב-1922 פעמיים על ידי השלטון הסובייטי. ב-1926 עלה ארן לארץ ועבד כפועל. בהמשך הצטרף לאחדות העבודה ולמפא"י והחל לכהן בתפקידי הנהגה בהסתדרות ובמפלגה.

ארן למד בחינוך דתי ובהמשך בישיבות. בגיל צעיר נמשך לציונות ולסוציאליזם. הוא עבד כמורה, למד חקלאות ופעל בארגוני עזרה ליהודים בתקופת מלחמת העולם הראשונה. אחרי תקופה בסנקט פטרבורג וברחבי אירופה, עלה לארץ ב-1926.

בארץ הצטרף לאחדות העבודה ונבחר למזכירות המפלגה. הוא השתלב במוסדות ההסתדרות והיה בין מובילי המחלקות לארגון, להסברה ולמינהל כספים. בתקופה זו היה מעורב בקונפליקטים פנימיים במפה הפוליטית של היישוב והשתתף בעשייה ארגונית וחינוכית.

עם קום המדינה שימש בתפקידים מרכזיים במפא"י ובהסתדרות. הוא נבחר לכנסת ובסוף שנות ה־50 כיהן כשר בלי תיק. שמו שונה לארן בשנת 1950.

ארן כיהן כשר החינוך בשתי תקופות: 1955, 1960 ו-1963, 1969. בתקופתו הושם החינוך בראש סדר היום המדיני, וגדל תקציב משרד החינוך. בתקופת כהונתו הראשונה תמך בפיתוח החינוך המקצועי ובהקמת מסלולים על-יסודיים קצרים. בתקופת כהונתו השנייה הוביל רפורמה משמעותית במבנה מערכת החינוך.

הרפורמה כללה בין היתר: שינוי המבנה ל-6 שנים יסודי, 3 שנים חטיבת ביניים ו-3 שנים על-יסודי (המבנה המכונה 6-3-3); הרחבת חינוך החובה לכלול כיתות ט' ו-י'; הקמת בתי ספר על-שכונתיים ואינטגרטיביים; פיתוח תכניות לימודים חדשות; והעלאת דרישות ההכשרה למורים (אקדמיזציה, פירושה שמורים יקבלו השכלה גבוהה מקצועית). המטרה היתה להעלות את הרמה הלימודית ולחזק את האינטגרציה החברתית בין קבוצות שונות באוכלוסייה.

ארן גם קידם חינוך למקצועות מעשיים. הוא האמין בחשיבות החינוך לעבודה ובפיתוח בתי ספר מקצועיים לטובת יישובי הפריפריה. מדיניות זו הגדילה מאוד את מספר תלמידי המקצועי והטכני, אך עוררה גם ביקורת. מבקרים טענו שהיא חיזקה חלוקה חברתית בין מסלולים ועיצבה אפליה חברתית וחינוכית. נטען גם כי המדיניות הובילה לכך שתלמידים מהעדות המזרחיות והפריפריה נשלחו יותר למסלולים מקצועיים.

בתקופתו הוכרז תיאטרון הבימה כתיאטרון הלאומי והוקמו מוסדות חדשים, בין השאר הטלוויזיה החינוכית ומפעלים של תרבות. ארן יזם גם מבצעי הוראה לקרוא וכתוב למבוגרים, בשיתוף צה"ל וגופים אזרחיים. הוא תמך ביצירת מוסדות להשכלה גבוהה בדרום, מה שהוביל להיווצרות המכון להשכלה גבוהה בנגב, שלימים הפך לאוניברסיטת בן-גוריון.

ב-1960 התפטר מתפקידו בעקבות מחלוקת על ייצוג המורים. חזר לתפקיד ב-1963 והשלים את הרפורמה ב-1968. אחרי הבחירות של 1969 פרש מהחיים הפוליטיים. ב-22 באוגוסט 1970 לקה בשבץ (שטף דם במוח) ואיבד את הדיבור. נפטר ב-6 בספטמבר 1970 והוא נקבר בהר הזיתים.

ארן נישא לקלרה ב-1940. בתם אביבה היתה מורה. אחרי מותו נקראו מוסדות חינוך על שמו.

בעמדות ביטחוניות הוא נטה למתינות זהירה. בתקופות מסוימות התנגד לסיפוחים שיכולים היו להעמיס על המדינה באוכלוסייה ובכלכלה. מצד שני קרא לחיזוק החברה בישראל ולהשקעה בחינוך לכלל האוכלוסייה. לאורך חייו פרסם מאמרים, תמך בהרחבת ההשכלה והיה ידוע במשפטים שנונים ובגישתו הארגונית.

זלמן (זיאמה) ארן נולד ב-1899 באוקראינה. הוא עלה לארץ ב-1926. הוא אהב חינוך ועבד רבות לשיפור בתי הספר.

גדל במשפחה דתית ולמד בישיבה. אחרי כן למד מדעים ועבד כמורה. בצעירותו הצטרף לתנועת צעירי ציון. ב-1926 הגיע לנמל יפו והתחיל לעבוד כפועל.

בארץ הצטרף למפלגות העבודה ולעבודת ההסתדרות, שזה איגוד עובדים. הוא עסק בארגון עובדים ובפעילות ציבורית.

הוא נכנס לפוליטיקה והיה חבר מפא"י. אחרי הקמת המדינה שימש בתפקידים במפלגה ובהסתדרות.

ארן היה שר החינוך שתי פעמים. הוא רצה שכולם ילמדו מספיק. הוא קידם בתי ספר מקצועיים. חינוך מקצועי זה לימוד של מקצועות מעשיים, למשל תיקון מכונות או בנייה.

המהלך הגדול שלו שינה את חלוקת השנים בבתי הספר. עכשיו יש 6 שנים בבית הספר היסודי, 3 שנים בחטיבת הביניים ו-3 שנים בתיכון. הוא רצה שגם כיתות ט' ו-י' יהיו במסגרת החינוך החובה. הוא גם חיזק את ההכשרה של המורים.

ארן קידם גם תרבות. הוא עזר להכריז על תיאטרון הבימה כתיאטרון לאומי. בימים שלו הוקמה גם הטלוויזיה החינוכית. הוא ארגן מבצע לימוד קרוא וכתוב למבוגרים. זאת עזרה לאנשים שלא למדו בעבר.

בשנת 1969 פרש מהפוליטיקה. ב-1970 לקה בשבץ ונפטר. הוא נקבר בהר הזיתים.

נישא לקלרה ב-1940. בתו אביבה היתה מורה. יש כיום בתי ספר ומוסדות שנקראו על שמו.