זנות היא פעילות מינית תמורת תשלום או תמורה אחרת. רוב העוסקות בזנות הן נשים, אך יש גם זנות גברית. הזנות מתקיימת בצורות שונות: בתי בושת (מקומות שמיועדים במיוחד לכך), נערות ליווי (יחסי מין במגורים או במלון) ולעיתים ברחוב.
הזנות קיימת מאז העת העתיקה. היא מופיעה בסיפורים עתיקים כמו אפוס גילגמש. במצרים העתיקה הראיות לא ברורות, אך בתקופה התלמאית יש עדויות לשירותים בתשלום. בתקופות קדומות גם היו הצורות של זנות פולחנית, שבה המין שימש כחלק מפולחן דתי.
ביוון העתיקה הזנות הייתה מקובלת ואף מפוקחת; היו תעריפים רשמיים ובתי זונות בכל עיר. ברומא הזנות התקיימה כחלק מהכלכלה העירונית, אך הייתה מלווה בסטיגמה חברתית ורישום מפורש של הזונות.
בתנ"ך מוזכרת הזנות והזונה מספר פעמים, ויש איסורים מפורשים בנוגע לזנות פולחנית. חז"ל הגדירו זנות כיחסי מין מחוץ לנישואין והציגו את עמדתם השלילית כלפי התופעה. ההלכה משתנה בפירושים ובהלכות הנוגעות לעיסוק בזנות.
מחקרים מצביעים על קשר חזק בין כניסה לזנות לבין רקע של התעללות מינית בילדות, הזנחה, אלימות במשפחה, נשירה מבית הספר ובריחות מהבית. שימוש בסמים וקשיים כלכליים מקשים לעיתים על היציאה ממעגל הזנות.
התעללות מינית בילדות, מחקרים רבים מצאו ששיעור גבוה מן הנשים בזנות עברו התעללות כילדות. התעללות כזאת מפחיתה את ההגנות הנפשיות ולעיתים מובילה לתבניות של הפנמת הערך העצמי כהתאמה לציפיות אחרים.
בריחות מהבית וחוסר בית, נערים ונערות שנמלטו מהבית מוצאים עצמם חשופים יותר לניהול פרנסה בזנות.
עוסקים בזנות חשופים לאלימות, למחלות מין ולפגיעות בריאותיות רבות. מבחינה נפשית, רבים סובלים מפוסט-טראומה מורכבת (מצב של טראומה חוזרת שמשפיעה על הזהות והקשר לאחרים). דיסוציאציה היא מנגנון הישרדות נפוץ, שבו האדם נפרד חלקית מהחוויה כדי להגן על עצמו.
זונות חוות קלון חברתי שפוגע בכבוד ובזהות שלהן. סטיגמה זו מקשה על שילובן בחברה וגישה לשירותים.
יש ארגונים ותוכניות שעובדות למען זכויות ועזרה לעובדות מין. דוגמה בינלאומית היא פרויקט "המטרייה האדומה" המפעיל שירותי סיוע והעצמה.
מעמד הזנות משתנה בעולם. יש מדינות שממוסדות ומפוקחות בהן זנות (למשל גרמניה, הולנד, ניו זילנד ובחלקים של ארצות הברית ואוסטרליה). מדינות אחרות מטילות איסורים או אוסרות על קנייה של שירותים, כמו שוודיה (1999) שבחרה להפליל את הלקוח. המחקר והדיון מדגישים את המתח בין רצון להפחית ניצול לבין חשש שמיסוד יכשיר ניצול.
קיימות ארבע גישות עיקריות למדיניות: רגולציה מלאה, הפללת לקוח, הפללת זונה, או מדיניות של אי-הפללה עם אכיפה על הסרסרות וסחר בנשים. ויכוח ציבורי מתרכז בשאלה מי ישלם את המחיר, העובדות או החברה.
בישראל החוקים מגבילים פעילויות שמעודדות זנות, כולל איסור על סרסרות ופרסום שירותים. ב-2020 נכנס לתוקף חוק שאוסר על צריכת זנות ומטיל קנסות על לקוחות. סקר לאומי מ-2016 העריך כ-12,000 אנשים במעגל הזנות בישראל, כ-95% מהם נשים. כ-19% נכנסו לזנות לפני גיל 18. רובן ציינו רצון לצאת ממעגל הזנות.
ברוב מדינות המערב הזנות חוקית אך לא ממוסדת, בעוד שבמדינות רבות בעולם השלישי ובמדינות שבהן שולטת פרשנות שמרנית של דת, זנות אינה חוקית ולעיתים נאכפת בחומרה. תיירות מין קיימת במדינות רבות.
התנועה הפמיניסטית מפולגת: פמיניזם רדיקלי רואה בזנות ביטוי של דיכוי ומניעת בחירה אמיתית. זרמים פרו-זנות (Sex-positive ו-זכויות עובדות מין) רואים בזנות גם אפשרות לפרנסה ובקשה להגנה וזכויות לעוסקות בה. שתי הגישות מסכימות שסרסרות מסוכנת ויש לטפל בה.
קיים ויכוח לשוני סביב המונחים: יש המעדיפים להתייחס לאדם כ"אישה בזנות" ולא כ"זונה". בסלנג נעשה שימוש במילים אלו לכינויים גנאי ומשמעויות רחבות יותר.
זנות פירושה שמישהו נותן שירותים מיניים תמורת כסף או תמורה אחרת. זאת עבודה שרוב האנשים בה הם נשים.
יש זנות בבתי בושת (מקומות שמיועדים לזה), במקומות פרטיים ולפעמים ברחוב.
זנות קיימת מאז עוד מזמנים עתיקים. גם בימי קדם היו לה חוקות וכללים שונים.
אנשים בזנות עלולים להיפגע בבריאותם ולהיפגע ברגשותיהם. לעתים הם עברו דברים קשים בילדות, כמו פגיעה מינית (פגיעה מינית = כשמישהו נוגע בך בצורה לא הולמת). לפעמים הם גם נמלטו מהבית והפכו חסרי בית.
במדינות שונות החוק שונה. יש מדינות שמאפשרות זנות מפוקחת. יש מדינות שאוסרות על קנייה של שירותים. בישראל יש חוקים שמגבילים סרסרות ופרסום, ומאז 2020 יש קנסות על קניית שירותים.
= איך עוזרים
יש ארגונים שעוזרים לאנשים לצאת ממצב קשה. הם נותנים עזרה רפואית, ייעוץ וסיוע למציאת עבודה אחרת.
מונחים מסובכים: סרסור = אדם שמארגן אנשים לזנות ומקבל מהם כסף. סחר בבני אדם = מקרים שבהם אנשים מובאים בכוח או ברמאות לעבוד בזנות.
תגובות גולשים