זניט (אסטרונומיה)

זֵנִיט הוא הכיוון שמצהיר ישירות "מעל" נקודה מסוימת, כלומר אנך כלפי מטה. באסטרונומיה, "מעל" מוגדר כנגדית לכוח הכבידה במקום הנתון. זניט משמש גם לתיאור הנקודה הגבוהה ביותר שנראית במסלול של גוף שמימי ביחס לנקודה מוגדרת.

הנקודה ההפוכה לזניט נקראת "נדיר" או "נאדיר". כיוון הזניט חופף בערך לקו המרידיאן המקומי. קו המרידיאן הוא קו מדומה שעובר מצפון לדרום בשמיים, והוא קשור לסיבוב הגוף השמיימי סביב צירו. החפיפה אינה מושלמת כי המרידיאן מוגדר לפי סיבוב הגוף, ולא לפי שדה המשיכה. רק בגוף סימטרי שמסתובב באופן מושלם הקווים יהיו זהים. בכדור הארץ ציר הסיבוב משתנה מעט, ולכן המרידיאן אינו נקודה קבועה לחלוטין.

המילה זניט היא שיבוש של המילה הערבית Zeenath או Samt, ונזכרת בביטוי сред הערבי سمت الرأس (Samt ar-râs), שפירושו "נתיב מעל הראש".

כיוון הזניט פונה אל השמש רק באזור הטרופי, בין חוג הגדי לחוג הסרטן. כאשר הזניט פונה אל השמש, זה קורה בצהרון, בשעת "חצות היום". בתחום הטרופי השמש חוצה את הזניט פעמיים בשנה בכל מיקום.

כיוון הזניט משמש למדידת זוויות בין כדור הארץ לגרמים שמימיים והוא מגדיר ציר אופקי במערכות תיאום תצפית אסטרונומיות. בזניט יש גם תפקיד במפות אסטרולוגיות: ממנו נקבע הבית ה-10, נקודת ה-MC.

זֵנִיט הוא הכיוון ישר מעל הראש. "מעל" פה אומר כנגדית לכוח המשיכה. כוח המשיכה הוא הכוח שמושך כל דבר אל הארץ.

יש גם ההפך מזניט. קוראים לו "נדיר" או "נאדיר". זה הכיוון שמתחת לרגליים.

המילה הגיעה מהערבית, בביטוי שמשמעותו "נתיב מעל הראש".

הזניט יכול להצביע אל השמש רק באיזור שנקרא הטרופי. הטרופי הוא האזור בין שני חוגי הרוחב הקרובים לקו המשווה. שם השמש יכולה לעבור בדיוק מעל הראש פעמיים בשנה. זה קורה בצהרון, באמצע היום.

אסטרונומים משתמשים בזניט כדי למדוד זוויות בשמיים. גם באסטרולוגיה משתמשים בזניט כדי לקבוע את הבית ה-10, שנקרא גם נקודת MC.