ז'אן דה לה פונטן

ז'אן דה לה פונטן (Jean de La Fontaine; 8 ביולי 1621, 13 באפריל 1695) היה משורר ויוצר משלים, סיפורים קצרים שמלמדים מוסר.

נולד בשנת 1621 באניס, בארמון בשם "chateau Thierry" שבצפון צרפת. הוריו רצו שיעשה דרכו ככומר, אך הוא למד משפטים והעדיף כתיבה ושירה. ב־1647 נישא, וב־1652 ירש את משרת אביו והכיר טוב יותר את הטבע. שהייתו ביערות העניקה לו השראה לציור נופים ולמשלים.

ב־1658 עבר לפריז. בהמלצת קרוב משפחה פגש את שר הכספים ניקולה פוקה, שקיבל על עצמו לתת לו קצבה בתנאי שיכתוב שירים. כשפוקה הושם בכלא ב־1661 לה פונטן איבד את הקצבה. הוא מצא חסות אצל אן, דוכסית מונפנסייה, וכתב את ה"מעשיות" הראשונות שלו ב־1665. חבריו לכלי היו בין היתר מולייר, ראסין וניקולה בואלו.

לאחר מכן דוכסית מונפנסייה הזמינה אותו ללוקסמבורג, ושם כתב את ששת הספרים הראשונים של "המשלים" (1668). בשלב מאוחר יותר עבר לחסותה של מאדאם דה לה סבלייה, שהזמינה אותו להתגורר בביתה עד מותה ב־1693. שם הושלמו ששת הספרים האחרונים של "המשלים". לואי ה־14 התנגד בתחילה לבחירתו לאקדמיה בגלל תוכן מסוים במשלים, אך לבסוף נבחר לה פונטן לאקדמיה הצרפתית ב־1683. ב־1692 חזר בתשובה והצטרף מחדש להשפעת הכנסייה. נפטר בפריז ב־1695 ונקבר בבית העלמין פר לשז.

יצירתו המרכזית היא אוסף ה"משלים" (ספרים שיצאו ב־1668, 1678 ו־1693). הוא כתב גם פרוזה, שירים ומכתבים, אך המשלים העניקו לו את התהילה. בחלק ממשליו הוא הלך בעקבות מסורות ישנות כמו אלה של איזופוס והיו גם השראות מהספרות ההודית ופותחים אירופאיים אחרים.

לה פונטן הרבה לשים מילים בפיהם של חיות המדברות, כדי להעביר לקח אנושי. הוא כתב מוסרי השכל קצרים וברורים, לדוגמה: "הצדק תמיד עם החזק יותר" (הזאב והטלה). בנוסף, הציורים שלו של נוף וטבע מדויקים וצבעוניים.

משליו השפיעו על כותבים מאוחרים ברחבי אירופה, ובתרגום לעברית הופיעו יצירותיו על ידי מתרגמים כמו יהודה לייב גורדון, שמואל לייב גורדון ודורי מנור.

כמה מן המשלים תורגמו לעברית על ידי מתרגמים בולטים, ובמהדורות לילדים הופיע שמו גם בצורת "לה פונטיין".

חלק ממשליו המפורסמים הפכו לחלק מהתרבות הספרותית והושפעו מהם כותבים אחרים.

ז'אן דה לה פונטן נולד ב־1621 ומת בשנת 1695. הוא היה משורר וכותב משלים. משלים = סיפור קצר שמלמד לקח.

הוא נולד בארמון קטן בצפון צרפת. הוריו רצו שיהיה כומר, אבל הוא אהב לכתוב. הוא למד משפטים ונישא ב־1647. ב־1652 ירש את עבודת אביו והלך הרבה ליערות. היערות נתנו לו רעיונות לסיפורים.

ב־1658 עבר לפריז. שר חשוב בשם ניקולה פוקה נתן לו כסף אם יכתוב שירים. כשפוקה נכלא ב־1661, לה פונטן איבד את התמיכה. נסיך ואצילה בשם אן, דוכסית מונפנסייה, הזמינה אותו לגור בארמונה. שם כתב את חיבורים ראשונים ב־1665. אחר כך מאדאם דה לה סבלייה טיפלה בו במשך כ־20 שנים והוא כתב שם עוד משלים. ב־1683 התקבל לאקדמיה הצרפתית. ב־1692 חזר לאמונה, ונפטר ב־1695.

הוא כתב את ה"משלים" המפורסמים שלו. ברבים מהסיפורים חיות מדברות ולומדים מהם לקחים קצרים. לה פונטן הושפע מסיפורי איזופוס ומאגדות ישנות אחרות. משליו היו אהובים ותורגמו לשפות אחרות, גם לעברית על ידי מתרגמים ידועים.

משליו תורגמו לעברית על ידי כמה מתרגמים, והם הופיעו בספרי ילדים רבים.

המשלים שלו ידועים עד היום ומשמשים כסיפורים שמלמדים לקח.