חביבה רייק

חביבה רייק (נולדה מרתה רייק, 1914, 1944) הייתה חברה בפלמ"ח, יחידת לחימה יהודית (פלמ"ח = פלוגות המחץ), ואחת מצנחני היישוב, משלחת של צנחנים יהודים שנשלחה לפעול באירופה הכבושה. היא פעלה להצלת יהודים ולסיוע לחיילים של בעלות-הברית בסוף מלחמת העולם השנייה.

מרתה נולדה בכפר שנמצא היום בסלובקיה. גדלה במשפחה יהודית בעיר באנסקה ביסטריצה ולמדה עד כיתה ח' ועוד שנתיים בבית-ספר למסחר. בגיל צעיר החלה לעבוד ולעסוק בפעילות חברתית ופוליטית.

בגיל 18 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר, תנועת נוער ציונית, והייתה מדריכה וראש קן. בתחילת שנות ה-20 הייתה דמות מוכרת בעיר. ב-1939 עברה לברטיסלאבה ושימשה כמזכירת יו"ר ההסתדרות הציונית בסלובקיה. היא סייעה בהעברת כספים ורכוש של יהודים לארץ והמשיכה לארגן עלייה. בנובמבר 1939 עלתה לארץ, ישראל.

שם היא שינתה את שמה לחביבה. נישאה ב-1938 לחבר לתנועה, אך בהמשך נפרדו.

בחווה המשותפת מענית עבדה במטע ובמחצבה, וניהלה פרויקט חקלאי מקומי. היא לקחה חלק בעבודה הציבורית ובארגונים חברתיים.

ב-1942 התנדבה לפלמ"ח, יחידת לחימה של הישוב. החלה אימונים בפלוגה וגמלה לקורס מ"כים (קורס למפקדי כיתות). שמה נכלל ברשימת מועמדים ליחידה שתפעל באירופה, יחידה שאחרי כן כונתה "צנחני היישוב".

ב-1944 גויסה לחיל האוויר המלכותי הבריטי והחלה אימוני צניחה. לאחר הכשרה בקהיר יצאה עם חבריה למשימה לסלובקיה ב-17 בספטמבר 1944. היא נשאה זהות בדויה, "עדה רובינסון".

רייק נחתה בבאנסקה ביסטריצה, עיר ילדותה, שהייתה אז מרכז של אזור חופשי בשל מרד נגד המשטר הפרו-נאצי. שלושת הצנחנים האחרים הגיעו לנקודות אחרות ונקלעו לקשיים, ולכן רייק פעלה בעיקר לבד בהתחלה.

היא יזמה במהירות פגישה בין הנהגת השומר הצעיר למנהיגות היהודית, והקימה ועדה לתוכנית סיוע לפליטים יהודים. בפיקוחה סודרו מזון, ביגוד, מקומות לינה, טיפול רפואי ומסמכים. רייק גם יזמה הקמת בתי-מלאכה, מתפרה וסנדלריה, שיספקו פרנסה לפליטים.

כמו כן טיפלה הקבוצה בחילוץ כ-60 חיילים בריטים ואמריקאים, בעיקר טייסים, באמצעות קשר עם הפרטיזנים הסלובקים. הם אספו מידע עבור הבריטים והעבירו אותו למפעיליהם.

בסוף אוקטובר, כשהגרמנים התקרבו, ארגנה רייק פינוי מאורגן של יהודים מהעיר. היא עזבה יחד עם שני חברים ב-26 באוקטובר, ועם קבוצה שנמסרה לאחריותם. הקבוצה ניסתה להגיע למסתור בהרים, אך ב-30 באוקטובר היא הותקפה. חלק מהאנשים נתפסו. רייק ורפאל רייס נלקחו בשבי ונכלאו.

בדצמבר ובינואר ואחר כך התקוות שמסמכי הבריטים יגנו עליהם נכזבו. בסופו של דבר הם בני כמה מאות יהודים נרצחו בכפר קרמניצ'קה ב-20 בנובמבר 1944. רייק פעלה בסלובקיה כחמישה־שישה שבועות בלבד.

לאחר המלחמה גופותיהם נמצאו וזוהו. בתחילה הועברו לבית קברות צבאי בפראג. ב-1952 הועלו עצמותיהם לישראל והן נקברו בהר הרצל בירושלים, בטקס צבאי לצנחני היישוב.

רייק אמרה משפט שהרבה אנשים זכרו לפני יציאתה לשליחות. משפט זה נזכר בעדויות ובמכתבים שאסף דניאל בן-נחום בספרו "כאם חשה להציל".

בשנת 1946 הוקם מפעל הנצחה בשמה, שכלל בין היתר "בית חביבה" בקיבוץ מענית, בית עיון וארכיון, והמוסד החינוכי "גבעת חביבה". ב-1988 הונפק בול דאר ישראל לזכרה, עם שתי דיוקנאות שלה במדים הבריטיים ובמבט ישיר. האמן צבי נרקיס עיצב את הבול.

חביבה רייק נולדה ב-1914. שמה היה מרתה רייק בהתחלה. היא הייתה חברה בפלמ"ח. פלמ"ח זה יחידה צבאית של היהודים בארץ.

היא גדלה בעיר בבאנסקה ביסטריצה שבסלובקיה. בגיל צעיר הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. השומר הצעיר זו תנועת נוער ציונית. היא עזרה לאנשים וארגנה עלייה לארץ.

בארץ עבדה בקיבוץ מענית. ב-1942 התנדבה לפלמ"ח. אחר כך למדה לצנוח, צניחה זו היא קפיצה עם מצנח ממטוס.

ב-1944 היא חזרה לסלובקיה בזהות בדויה כדי לעזור לפליטים. היא ארגנה מזון, בגדים ומחסה לאלפים. היא פתחה מתפרה וסנדלריה כדי לאפשר עבודה.

היא גם סייעה בחילוץ טייסים שנפלו. כשהגרמנים התקרבו, היא עזרה לפינוי מאורגן. בסוף אוקטובר לקחו אותה בשבי. חביבה נהרגה ב-20 בנובמבר 1944.

אחרי המלחמה מצאו את גופתה. ב-1952 הביאו את עצמותיה לישראל. היא נקברה בהר הרצל בירושלים.

בקיבוץ מענית קוראים לבניין "בית חביבה" על שמה. קיימת גם "גבעת חביבה" לימוד וחינוך. ב-1988 הוציאו בול בדמותה.