חבלה וסילוק פצצות

חבלה וסילוק פצצות הוא המקצוע של נטרול מטעני חבלה, פצצות, נפלי תחמושת (תחמושת שלא התפוצצה) וחפצים חשודים אחרים. מטפלים מקצועיים מוסמכים בלבד עוסקים בכך. אדם שעוסק בכך נקרא חַבּלָן או סַלָּק.


יש שלושה סוגים עיקריים של סילוק פצצות: סילוק משטרתי, צבאי וימי. כל אחד שונה בשיטות ובמטרות. בסילוק משטרתי הדגש הוא על ביטחון אזרחים ומציאת מקום בטוח לערוך נטרול בעיר. בסילוק צבאי הדגש הוא על מהירות ויעילות, ושם לעתים מפוצצים את המטען מרחוק. סילוק ימי דורש מיומנויות צלילה ושיטות אחרות מהיבשתי.


הגישה הנפוצה היום היא להקטין טיפול ידני ולהשתמש באמצעים מרחוק.

שיטות נפוצות:
- פיצוץ מבוקר באזור מאובטח: אם אפשר לפוצץ את החפץ במקום ריק, עושים זאת מרחוק. זה נעשה על ידי ירי כבד (למשל שוטגאן) או באמצעות רובים מיוחדים כמו בארט M82A1. אם ירי לא עובד, מתקינים נפץ מבוקר על החפץ בעזרת רובוט.
- פירוק המטען: במקרה שבו אי אפשר לפוצץ בלי לגרום נזק, מנסים לפרק את המרעום (החלק שמפעיל את הפיצוץ). פירוק דורש מקצועיות רבה וזה המסוכן ביותר. יש פצצות שמפרקים באמצעות ירי על מרעום, אחרות שמפרקים באמצעים פיזיים, וחלקן דורשות טיפול ידני במנגנון, חיבור או ניתוק חוטים, יצירת קצר חשמלי וכדומה. רק לעיתים רחוקות חבלן עובד בידיו בלבד.

מהלך טיפוסי של אירוע:
1. הרחקת אנשים מאזור האירוע.
2. הגעת צוות סילוק פצצות.
3. אבטחת הזירה.
4. זיהוי האיום בעין או בעזרת גלאים.
5. שימוש ברובוט חבלה לבדיקה ולטיפול מרחוק.
6. קבלת החלטה על שיטת הנטרול.
7. טיפול באיום.
8. בדיקה שנעשית לאחר הנטרול כדי לוודא שאין סכנה נוספת.
9. ניקוי ופינוי.
10. פתיחת המקום לתנועה.


חבלנים משתמשים ברובוטים מצוידים במצלמה, צבתים ולעתים כלי ירי. יש גם כלי מגן, ארגזי העברה מיוחדים לנשיאת מטענים, ורכבי חבלה. המטרה היא להגן על החבלן ולהרחיק אותו מההתערבות הישירה.



בצה"ל תחום סילוק הפצצות נמצא באחריות חיל ההנדסה הקרבית. יחידת יהל"ם ופלחי סילוק פצצות (ס"פ) של ההנדסה עוסקות בנטרול מטענים מתוחכמים, ראשי קרב וטיפול בנפלים. פלגות הס"פ הן היחידות המומחיות ביותר, והחבלנים עברים אימון ארוך: כשנה ו־2 חודשים. לוחמי סילוק חותמים לעיתים שירות קבע ומצטרפים לכוחות מיוחדים לפי הצורך.


משטרת ישראל מפעילה מערך חבלה פרוס בכל המדינה. חבלני המשטרה, המכונים גם "הכחולה", מטפלים באירועי חבלה בסביבה האזרחית, בעיר ובאתרים רגישים. רבים מהם שירתו בחיל ההנדסה ויש להם הכשרה ייעודית בבית הספר לחבלה של המשטרה. המחלקה צברה ניסיון רב מאז גל הטרור של שנות ה־70 ופיתחה אמצעים וטכניקות מתקדמות. בין האירועים הבולטים שבהם הובאה מומחיות חבלה ישראלית היו פיגועי הטרור בארגנטינה בתחילת שנות ה־90.

גם משמר הגבול מפעיל יחידות חבלה, שנערכו במיוחד לטיפול במטענים ביהודה ושומרון. במהלך האינתיפאדה השנייה נטרלו חבלני מג"ב אלפי מטענים במשימות שטח קשות.

חבלני המשטרה והצבא עונדים סיכת כנפי החבלן כסמל למקצועיות. קיימות שלוש רמות הסמכה לחבלנים במשטרה: שתי רמות עם כנפיים כסופות ורמה עם כנפיים מוזהבות.

הציוד והטכנולוגיה של מערכי החבלה כוללים רובוטים כבדים כמו אנדרוס, רובוטים עירוניים מדגם "במבי" וכלי מגן והרכבים מיוחדים. מטרת כל הכלים היא להקטין סיכון ולשמור על ציבור ובעל המקצוע.

חבלה וסילוק פצצות זה המקצוע שמנטרל פצצות וחפצים מסוכנים. פצצה היא מכשיר שיוצר פיצוץ. נפלי תחמושת זה חלקים של תחמושת שלא התפוצצו.

אדם שעוסק בזה נקרא חבלן או סלק. רק אנשים מיוחדים ומורשים עושים את העבודה הזאת.


יש שלוש צורות עבודה: משטרתית, צבאית וימית. בסכנה בעיר שומרים על אנשים ומחפשים מקום בטוח. בים צריך גם לדעת לצלול.


אמצעי עבודה עיקריים:
- פיצוץ מבוקר במקום ריק. עושים זאת מרחוק כדי לא לסכן אנשים.
- שימוש ברובוטים. רובוטים לבדוק ולהפעיל מטענים מרחוק.
- פירוק זהיר של החלקים המסוכנים כשהאפשרות לפוצץ אינה מתאימה. פירוק דורש זהירות גדולה.

תהליך פשוט של טיפול:
1. מרחק מהאנשים.
2. הגעת צוות מיומן.
3. אבטחה וזיהוי.
4. בדיקה עם רובוט.
5. החלטה וטיפול.
6. בדיקה נוספת וניקוי.


בצה"ל חבלנים מיומנים ביחידות כמו יהל"ם. הם עוברים אימון ארוך. במשטרה יש יחידות חבלה שנקראות "הכחולה". גם משמר הגבול מפעיל חבלנים.

חבלנים עונדים סיכת כנפיים כגאווה למקצוע. הם עובדים עם ציוד מיוחד, כמו רובוטים, לבוש מגן ורכבים מיוחדים. זה עוזר לשמור עליהם ועל הציבור.