חבר העמים הבריטי

חבר העמים הבריטי (The Commonwealth of Nations) הוא ארגון בין־לאומי וולונטרי, כלומר ארגון של מדינות שבחרו להצטרף מרצון.

באמצעותו חברות 56 מדינות עצמאיות. כל רוב המדינות הללו היו בעבר חלק מהאימפריה הבריטית, פרט לשתיים, מוזמביק ורואנדה.

מאז שהודו הפכה לרפובליקה ב-1950, לא כל המדינות החברות מכירות במלך כראש המדינה שלהן. חלקן הן רפובליקות (מדינה עם נשיא במקום מלך), וחלקן מונרכיות מקומיות. המדינות שרואות במלך צ'ארלס השלישי גם את ראש המדינה שלהן נקראות "ממלכות חבר העמים" (Commonwealth Realms). למרות ההבדלים בשיטת השלטון, כל החברות מכירות בצ'ארלס השלישי בתפקיד ראש חבר העמים.

יום שני השני של חודש מרץ הוא יום החג של הארגון.

המטרות הוצגו לראשונה בהצהרת סינגפור (1971). על פי ההצהרה הארגון מקדם שלום בין מדינות, דמוקרטיה ייצוגית (שיטה שבה נבחרים נציגים המייצגים את הציבור) וזכויות אדם, שוויון והתנגדות לגזענות. נוסף על כך הארגון פועל להילחם בעוני, בבורות ובמחלות, ולתמוך בסחר חופשי.

בהצהרת לוסקה (1979) נוספה ההתחייבות למניעת אפליה על בסיס מגדרי, כלומר קידום שוויון בין נשים לגברים. בהצהרת לאנגקאווי (1989) הוכנסו קידום הקיימות האקולוגית, שימור הסביבה. מטרות אלו הוגדרו מחדש בבית הארארה (1991).

בהצהרת אסו רוק (2003) הודגש כי המטרה המרכזית היא קידום דמוקרטיה ופיתוח במדינות מתפתחות. ההצהרה גם הזכירה: חינוך, כלכלה, שוויון מגדרי, ממשל טוב, זכויות אדם, חקיקה שמגינה על זכויות אלה, קידום מדינות קטנות, ספורט, קיימות כלכלית ואקולוגית, וקידום בני נוער.

בשנת 2011 הוצעה "מגילת חבר העמים", מסמך ערכי שהדגיש את המחויבות לדמוקרטיה ולזכויות שוות. המגילה נחתמה על ידי המלכה אליזבת השנייה ב-11 במרץ 2013.

אזרחי חבר העמים הבריטי הם אנשים שמחזיקים באזרחות של אחת המדינות החברות. כל מדינה יכולה לבחור אילו זכויות לתת לאזרחים אלה אם הם אינם אזרחיה.

בבריטניה אזרחי חבר העמים שאינם אזרחים בריטיים אינם נחשבים לזרים. הם נהנים כמעט מכל הזכויות האזרחיות של אזרחים בריטיים: הזכות להצביע בבחירות שונות, הזכות להיבחר לבית הנבחרים הבריטי, והזכות לשרת בתפקיד ציבורי כמו שופט או שר. יש זכויות חשובות שאינן מוענקות אוטומטית, למשל הזכות לשהות בבריטניה ללא הגבלה ולעבוד ללא צורך באשרה. עם זאת חוקי ההגירה נותנים לאזרחים אלה הקלות יחסית לעומת מהגרים אחרים.

מדינות רבות מעניקות זכויות דומות. חלקן מעניקות הטבות נוספות, כמו הקלות במתן ויזות כניסה, מסלולים מקלים לקבלת אזרחות, ומלגות בשם Commonwealth Scholarship, מלגות חינוך המיועדות לחברי הארגון.

הארגון כולל מדינות מכל היבשות. חלקן רפובליקות וחלקן מונרכיות מקומיות. הצטרפות של מדינה חדשה מותנית באישור כל החברות הקיימות.

פוליטיקאים מדרום סודאן הביעו עניין בהצטרפות לחבר העמים, אך המדינה לא הגישה בקשה רשמית להצטרף.

בשנת 1950 דוד בן־גוריון הציע בפתאומיות את הצטרפות ישראל לחבר העמים במהלך שיחה עם קצין בריטי. ב-2006 הועלתה שוב הצעה כזו על ידי המזכיר הכללי של חבר העמים.

חבר העמים הבריטי הוא קבוצה של 56 מדינות שעובדות יחד. רוב המדינות היו בעבר חלק מהאימפריה הבריטית. שתי מדינות יוצאות דופן הן מוזמביק ורואנדה.

לא כל המדינות רואות במלך את ראש המדינה שלהן. חלקן יש להן נשיא (רפובליקה, מדינה עם נשיא במקום מלך). אך כולם מסכימים שצ'ארלס השלישי הוא ראש חבר העמים.

יום שני השני במרץ הוא יום החג של הקבוצה.

המטרות הוכרזו לראשונה ב-1971 בסינגפור. המטרות העיקריות: לקדם שלום, דמוקרטיה (שיטה שבה אנשים בוחרים נציגים), זכויות אדם ושוויון. הארגון עובד גם נגד גזענות, עוני, בורות ומחלות.

ב-1979 בלוסקה הוסיפו שאסור להפלות על רקע מין. ב-1989 בנאנגקאווי (לאנגקאווי) אמרו שהארגון יגן על הסביבה. ב-2003 בהצהרת אסו רוק הוסיפו דגש על עזרה למדינות עניות ופיתוח.

בשנת 2013 המלכה אליזבת חתמה על מסמך ערכי שקובע עקרונות חשובים של הקבוצה.

כל מדינה מחליטה אילו זכויות תתן לאזרחים של חברות אחרות. בבריטניה אזרחים של חבר העמים שאינם בריטים יכולים להצביע, להיבחר ולעבוד בתפקידים ציבוריים. אך הם לא תמיד מקבלים אישור לשהות ולעבוד תמיד בלי הגבלה.

מדינות אחרות גם נותנות הטבות, כמו ויזות קלות, דרכים מהירות יותר לקבל אזרחות או מלגות ללימודים.

פוליטיקאים מדרום סודאן הביעו רצון להצטרף, אך לא הוגשה בקשה רשמית.

בשנת 1950 דוד בן־גוריון הציע שאולי ישראל תצטרף. ב-2006 הועלתה שוב ההצעה.