חברה לטיסות חסך

חברת חֶסֶךְ (Low-Cost Carrier, LCC) היא חברת תעופה שמציעה כרטיסים זולים יותר מחברות רגילות. הזול מושג באמצעות קיצוץ שירותים שאינם הכרחיים לנוסע, למשל ביטוח על כרטיסים ושירותים בקבינה. לעתים מוכרות חברות אלה כרטיסים במחיר סמל או כמעט חינם, כאשר הנוסע משלם לעתים רק אגרות נמל.

רוב חברות החסך עובדות לפי עקרונות פשוטים: שימוש במטוסים אחידים כדי לחסוך בתחזוקה, מכירת שירותים נלווים בתוספת תשלום, הפחתת זמני חנייה (מה שמאפשר יותר טיסות ביום) ושיווק ישיר ללקוחות. זה מאפשר להן להציע מחירים נמוכים.

המודל החל בארצות הברית. חברת תעופה מוקדמת שהפעילה מודל דומה הייתה Pacific Southwest ב-1949, אבל סאות'ווסט איירליינס (שלהיווצרותה מיוחסת לשנות ה-70) היא זו שחוללה את ההתפשטות הרחבה. המודל הגיע לאירופה בשנות ה-90; ריאנאייר ואיזיג'ט הפכו לשתי המובילות, והן בין הגדולות ביבשת.

השפעה על התעשייה: חברות זולות אילצו חברות מסורתיות להוריד מחירים. זה גרם לפשיטות רגל של כמה חברות ותמורות בשוק טיסות השכר. בתקופות משבר (כמו אחרי 2001 ובמהלך מגפת הקורונה) רבות מחברות החסך שמרו על רווחיות או סבלו הפסדים קטנים יחסית.

חברות מסורתיות התנגדו למודלים האלה בבית משפט. דוגמה בולטת: ריאנאייר השתמשה בשם "פרנקפורט-האן" לשדה תעופה מרוחק. בית המשפט חייב לציין את המילה "האן" בפרסומים. היו גם טענות על סבסוד (תמיכה כספית) של שדות תעופה לחברות חסך. בבית המשפט האירופי נפסקה פסיקה כלפי ריאנאייר, אך הקנס היה נמוך והיא המשיכה בהסדרים עם שינויים קטנים.

טיסות ארוכות זקוקות למשאבים רבים, ולכן קשה להפעילן ברווחיות במודל הזול. היו ניסיונות מוקדמים כמו לייקר איירווייז בשנות ה-70. מאוחר יותר גם חברות תת-מותג של חברות רגילות ניסו להציע טיסות טרנס-אטלנטיות במחיר נמוך. דוגמאות עדכניות כוללות חברות כמו Scoot ו-Zipair שמציעות טיסות ארוכות במודל דומה.

הכניסה של חברות חסך לישראל החלה עם לייקר שהפעילה טיסות ב-1979 ופשטה ב-1982. איזיג'ט נכנסה בשנת 2009 לקו לונדון-נתב"ג. ארקיע ניסתה ב-2008 להפעיל מודל זול, ואל על הקימה את המותג UP ב-2014, אך סגרה אותו ב-2018. בשנים האחרונות אחוז המושבים והנוסעים שהופעלו על ידי חברות זולות גדל משמעותית: ב-2019 הן החזיקו כ-30% מהמושבים, וב-2022 הן שיסעו כ-25% מהנוסעים בבין-גוריון. חברות בולטות שמפעילות קווים מישראל כללו את ויז אייר, ריאנאייר, איזיג'ט ופגאסוס.

נכון לשנים האחרונות פועלות בישראל מספר חברות חסך אזוריות ובינלאומיות, שמשרתות בעיקר קווים לאירופה ומזרח התיכון.

חברת חסך היא חברת תעופה שמציעה כרטיסים זולים. "חסך" פירושו חיסכון בכסף. הן חוסכות בשירותים כדי להוריד את המחיר.

חברות האלה משתמשות במטוסים דומים. זה חוסך כסף. הן מוכרות דברים נוספים בנפרד. כך המחיר הראשוני זול.

הרעיון התחיל בארצות הברית. חברת סאות'ווסט הפכה למפורסמת בשיטה הזו. באירופה חברות כמו ריאנאייר ואיזיג'ט פעלו לפי הרעיון והביאו טיסות זולות ליותר אנשים.

חברות רגילות התלוננו בבית משפט על פרסומים ועל תמיכה כספית לשדות תעופה. למשל ריאנאייר נדרשה לכתוב בפרסומות את השם המלא של שדה התעופה.

טיסות ארוכות קשות יותר לחסוך בהן. היו ניסיונות לעשות זאת, כמו חברת לייקר בשנות ה-70, אבל זה קשה.

גם לישראל נכנסו חברות זולות. לייקר טסה לכאן פעם, ואז פשטה רגל. אחר כך נכנסו חברות כמו איזיג'ט. בשנים האחרונות כ-25% מהנוסעים משדות התעופה הישראלים טסו בחברות זולות.

יש חברות זולות שטסות מישראל בעיקר לאירופה.