חברובסק

חברובסק היא עיר במזרח הרחוק של רוסיה (הפדרציה הרוסית, שם המדינה הרשמי של רוסיה), כ־30 ק"מ מהגבול עם סין. העיר היא בירת מחוז חברובסק, ושימשה זמן רב גם כמרכז מנהלי של מחוז המזרח הרחוק הפדרלי. זוהי נקודה חשובה מבחינה תרבותית, חינוכית ופוליטית באזור.

האקלים קיצוני: חורפים קרים מאוד וקייצים חמים ולחים, עם רוב הגשמים בקיץ. העיר היא השנייה בגודלה במזרח הרחוק הרוסי אחרי ולדיווסטוק, ומחוברת אליה ברכבת דרך מסילת הטרנס־סיבירית (רכבת ארוכה שמקשרת בין מזרח למערב רוסיה). יש בה שני נמלי תעופה, חמש תחנות רכבת ונמל על נהר אמור.

העיר נוסדה במוצב צבאי ב־1858 ונקראה תחילה חברובקה, על שם המגלה ירופיי חברוב. המוצב התפתח לנמל ולמרכז מסחרי במפגש נהרות אמור ואוסורי. ב־1893 שונה השם לחברובסק. בתקופות שונות במאה ה־20 העיר שימשה כבירת אזורים מנהליים שונים, וב־1922 צורפה לברית המועצות.


האזור יישב על ידי שבטים טונגוסיים, וניתן למצוא שרידים וציורי קיר מקומיים במוזיאונים ובכפרים בסביבה. במקום התקיימו קרבות והשפעות סיניות ומונגוליות לאורך מאות שנים.


במאה ה־17 נערכו באזור קרבות בין קוזאקים, סינים וכוחות אחרים. הקונפליקטים השפיעו על השליטה באזור במשך תקופה ארוכה.


בשנת 1858, בעקבות חוזה אייגון, עבר האזור לשליטת רוסיה. מושב הצבא שהוקם אז הפך בהמשך לעיר ולקשר תחבורתי חשוב. במאות ה־19 וה־20 נבנו מוסדות חינוך, מוסדות טכניים, תחנות רכבת ותעשיות, כולל מפעלים צבאיים ומהלכים של פיתוח תשתיות.


ב־1917 חלו שינויים פוליטיים וניהוליים בעיר בעקבות מהפכות ברוסיה. העיר נפגעה במהלך מלחמת האזרחים, והפכה לחלק מהרפובליקה המזרחית ולבסוף לברית המועצות.


במהלך המלחמה שימשה חברובסק כמטה פיקוד הכוחות במזרח הרחוק. ב־1949 התקיימו בעיר משפטים שעסקו בהאשמות על ניסויים בנשק ביולוגי במלחמה (מוזכרות האשמות כלפי יחידות יפניות כמו יחידה 731). אחרי המלחמה פותחו תשתיות, תחבורה ושירותים עירוניים.

בשנים האחרונות התרחבו החיים האזרחיים. ב־1996 נערכו הבחירות לראשות העיר. ב־2020 התקיימו בעיר הפגנות נרחבות בעקבות מעצרו של מושל המחוז, עם הערכות שונות לגבי מספר המפגינים.


חברובסק מארחת את מוסדות הממשל של המחוז, כולל בית הממשלה ואת מעון המושל. העירייתית היא הרשות המבצעת המקומית, והמועצה המקומית (הדומה העירונית) מהווה את הרשות המחוקקת.


כלכלת העיר מתבססת על תעשייה כבדה: מפעלי ברזל ופלדה, בתי זיקוק לנפט, מספנות, תעשייה פרמצבטית ומפעלים לעיבוד בשר וקמח.


לפי מפקד 2016 התגוררו בחברובסק כ־611,160 תושבים. בעיר קיימת גם קהילה יהודית. העיר מחולקת לחמישה רבעים מנהליים.


בחברובסק פועלות אוניברסיטאות ושירותי חינוך גבוהים המשרתים את המחוז כולו. המתמטיקאי יפים זלמנוב הוא מדורג בין ילידי העיר.


שדרת אמור היא הרחוב המרכזי והמסחרי של העיר. אליה מגיעים תיירים רבים, בעיקר מסין, וכן סוחרים משכנים כמו יפן וקוריאה. במוזיאון הטבע שמורים שרידי המטאוריט סיחוטה־אלין שנפל ב־1947. במוזיאון האמנות יש אוסף איקונות עתיקים.


הטרנס־סיבירית עוברת בחברובסק ותאפשר חיבור לולדיווסטוק ולמוסקבה. בעיר פועלים שני נמלי תעופה: "נובי" הבינלאומי ונמל קטן יותר בשם "מאלי". הנהרות אמור ואוסורי משמשים לתובלה, בעיקר של עצים שנכרתים על גדותיהם.


בעיר קיימים מספר אצטדיונים והיא אירחה שלוש פעמים את אליפות העולם בבנדי, בשנים 1980, 2015 ו־2018 (בחלק מהאירועים ביחד עם העיר חרבין בסין).

חברובסק היא עיר גדולה במזרח הרחוק של רוסיה. היא קרובה מאוד לגבול סין. העיר היא בירת אזור שנקרא מחוז חברובסק (מחוז = אזור מנהלי).

העיר קרה בחורף וחמה בקיץ. יש בה הרבה גשם בקיץ. הנהרות אמור ואוסורי נפגשים ליד העיר.

חברובסק נוסדה ב־1858 כמוצב צבאי בשם חברובקה. במשך השנים היא גדלה לעיר עם נמלי תעופה, תחנות רכבת ותעשיות.


במקומות סביב העיר חיו שבטים מקומיים כבר מזמן. לאורך ההיסטוריה התרחשו כאן קרבות ושינוים רבים בשל מיקומה החשוב.


במלחמות של המאה ה־20 העיר שימשה כמקום פיקוד. ב־1949 נערכו בה משפטים בקשר לנשק ביולוגי.


בעיר יש מפעלים לברזל, בתי זיקוק ומפעלים נוספים. שדרת אמור היא רחוב גדול עם חנויות. אלפי תיירים מסין מבקרים בעיר.

במוזיאון הטבע יש חלק גדול ממטאוריט (מטאוריט = סלע שבא מהחלל) שנפל ב־1947. במוזיאון האמנות יש תמונות וכרטיסים ישנים.


הרכבת הטרנס־סיבירית עוברת בעיר. יש שני נמלי תעופה. בעיר אצטדיונים רבים והיא אירחה אליפויות בנדי.