חג הלחם והיין הקדושים

חג הלחם והיין הקדושים של המשיח (בלטינית: Corpus Domini, "גוף האדון") הוא חג נוצרי נייד בכנסייה הקתולית. החג מוקדש לעקרון האוכריסטי, אמונת הקתולים כי הלחם והיין מייצגים את גוף ודמו של ישו, בהתבסס על הסעודה האחרונה.

הנזירה הבלגית יוליינה מלייז' (1193, 1252) טענה שקיבלה התגלות להנהגת חג סביב האוכריסטיה. הבישוף של לייז' כינס סינוד ב-1246 והנהיג את החג באופן מקומי. החג אומץ לכנסייה הכללית ב-1264 בפקודת האפיפיור אורבנוס הרביעי, לאחר שנודע נס בולסנה: לפי המסורת, כהן צ׳כי שפקפק בהפיכת הלחם לגוף ישו ראה דם מטפטף על ה"אוסטיה" (חתיכת לחם טקסית). הכתם על המפה הובא לרומא, והאפיפיור הורה על החג ובניית קתדרלה באורבייטו. הוועידה האקומנית של וינה (1311, 1312) אישרה את החג סופית.

תחילה נקבע החג ליום חמישי אחרי חג השילוש הקדוש, כדי לקשר לסעודה האחרונה. ב-1977 העביר האפיפיור פאולוס השישי את המועד ליום ראשון אחרי השילוש, כלומר שלושה ימים מאוחר יותר. בחלק מהמקומות שונה שמו לאיטלקית: solennità del Corpo e Sangue di Cristo. החג יכול ליפול בין 24 במאי ל-27 ביוני.

אף שיום חמישי כבר פחות מקובל, עדיין חוגגים תהלוכות רבות. ברומא מתקיימת תהלוכה מהבזיליקה של סן ג'יוואני ללטראנו (Lateran) ל-סנטה מריה מאג'ורה. בפתחי תהלוכה נושאים את ה"אוסטיה" בתוך אוסטנסוריו (כלי מיוחד שמציג את החתיכה הקדושה). במקומות רבים מרצפים את המסלול בשטיחי פרחים, שנקראים אינפיוראטה. התהלוכה מסתיימת בדרך כלל במיסה ושירת "טה דאום".

בחלקים של אירופה, כמו צרפת, צנחה חשיבות החג במאה ה-19, והוא כבר לא נחשב לחג לאומי שם. לעומת זאת, הוא נחוג כחג לאומי במדינות קתוליות שונות, למשל באוסטריה, בפולין, בפורטוגל ובברזיל.

חג הלחם והיין הקדושים של המשיח נקרא גם Corpus Domini. הוא חג נוצרי של הכנסייה הקתולית. בחג זוכרים את הרעיון שהלחם והיין מייצגים את ישו. (אוכריסטי: אמונה שהלחם והיין מסמלים את ישו.)

נזירה בשם יוליינה מלייז' רצתה להנהיג חג כזה. ב-1246 הנהיגו אותו בלייז'. ב-1264 הכריז עליו האפיפיור אורבנוס הרביעי אחרי שאמרו שקרה נס בבולסנה. לפי הסיפור, כהן שהטיל ספק ראה נקודות על ה"אוסטיה". (אוסטיה: חתיכת לחם טקסית.) האפיפיור קיבל את המפה עם הכתמים ובחר לקבע את החג.

היום חוגגים את החג בדרך כלל ביום ראשון אחרי חג השילוש. ברומא יש תהלוכה גדולה. במהלך התהלוכה מראים את ה"אוסטיה" בכלי מיוחד בשם אוסטנסוריו. לאורך המסלול מרצפים לעיתים שטיחי פרחים יפים, שנקראים אינפיוראטה. בחלק מהמדינות החג הוא גם יום חופשה, למשל בפולין ובברזיל.