חולות זפת הם תערובת של חול, חרסית וביטומן (חומר דביק, דומה לזפת, המשמש כדלק כבד). המרבצים העשירים מכילים כ-10%, 12% ביטומן. הביטומן מופרד בחלק מהמקומות בתהליך של ערבוב במים חמים; לאחר מכן מזקקים אותו כדי לקבל דלק סינתטי.
מרבצי חולות הזפת הגדולים נמצאים בצפון‑מזרח אלברטה שבקנדה. מעריכים שממנה ניתן להפיק כ־180 מיליארד חביות נפט, כך שהן מהעתודות הגדולות בעולם. מרבצים גדולים נוספים נמצאים ברצועת האורינוקו בוונצואלה; יחד אלה מהווים כ‑75% מהמאגרים העולמיים של חולות זפת.
הילידים המקומיים ידעו על החומר ושימשו בביטומן לבעירה. לפני כמאה שנה גילו שאם מערבבים את החול במים חמים, הביטומן צף וניתן לאסוף אותו. הפקה מסחרית החלה ב‑1967, והגורם המכריע היה עלות ותיעול טכנולוגיות ההפרדה.
חולות הזפת משתרעים על כ‑140,000 קמ"ר. הקרקע מעליהם כוללת ביצות ויער צפוני. במכרות פתוחים מעבדים חלק מהחומר בשיטות סטנדרטיות; בחלקים אחרים מייצרים עיסת חול ומוסיפים מים רותחים כדי להפריד את הביטומן.
חברות כמו Suncor ו‑Syncrude פתחו מכרות מאז 1967. בעבודות משתמשים במחפרים ומשאיות ענק, שפועלות 24 שעות ביממה. עלות הפקה סביב 2007 הוערכה בכ‑28 דולר לחבית, ועלתה עם הזמן.
זהו מאגר גדול של נפט כבד מאוד וצפוף, עשיר בגופרית ומתכות כמו ונדיום וניקל. כמה הערכות מציבות את רצועת האורינוקו ובתחומי קנדה כמאגרים המשמעותיים ביותר.
התהליך בזבזני: לעיתים חופרים כמות גדולה של אדמה כדי להפיק חבית אחת. כ‑75% מהביטומן ניתן להפרדה בשיטות המים. כשהמרבצים עמוקים מדי, משתמשים בכרייה תת‑קרקעית או בשיטות שאינן חפירה פתוחה.
כריית חולות הזפת דורשת פינוי יערות וחקיקת קרקע. התהליך צורך אנרגיה רבה ופולט פי 2, 3 יותר גזי חממה מאשר הפקת נפט רגיל. דוגמה לכך היא זיהום נהר אתאבסקה, שעליו התלוננו תושבים על רמות כספית בדגים ומזהמים נוספים.
הפקת חבית אחת דורשת בין 2 ל‑5 חביות מים, רבים מהם נשאבים מהנהר. חברות מדווחות על מחזור מים כדי לחסוך, אבל הפיתוח הגס מגדיל בסופו של דבר את צריכת המים. עודף פסולת נשאר בבריכות שאינן תמיד משוקמות לחלוטין, ותהליכי השיקום לא מחזירים את היער והצמחייה המסורתיים במלואם.
חולות זפת הם חול עם חומר דביק מאוד בשם ביטומן. ביטומן דומה לזפת ומשמש כדלק.
באלברטה שבקנדה יש שדות גדולים של חולות זפת. משם אפשר להפיק הרבה נפט.
האינדיאנים ידעו על החומר והשתמשו בו 오래. לפני עשרות שנים גילו שאפשר להפריד אותו במים חמים.
כדי להוציא את החולות חותכים יערות ומחברים מכונות גדולות. לעיתים מכניסים מים חמים כדי שהביטומן יצוף.
מוציאים הרבה אדמה כדי לקבל מעט נפט. לפעמים צריך חפירה עמוקה או שיטות אחרות.
הכרייה משנה יערות וגורמת לזיהום באוויר ובמים. דגים בנהר אתאבסקה נאסרו לאכילה על ידי התושבים בגלל זיהום.
הפקת נפט ממים דורשת הרבה מים. חלק מהמים מוחזרים אחרי טיפול, אך עדיין נשארת פסולת ושינויים גדולים בשטח.
תגובות גולשים