חומצת לואיס היא תרכובת שמקבלת זוג אלקטרונים ויוצרת קשר קוולנטי קואורדינטיבי.
המושג נקרא על שמו של הכימאי גילברט לואיס.
תאוריית חומצות־בסיס של לואיס היא אחת מהסברות להגדרת "חומצה", ולכן חשוב לבדוק אם מדברים על חומצת לואיס או על חומצת ברונסטד‑לוארי (חומצה על־פי פרוטון).
אלקטרופיל, חומר שמקבל אלקטרונים, נחשב לחומצת לואיס.
שוני מרכזי: חומצת לואיס לא חייבת לקבל פרוטון (H+), ולכן מתארת גם תגובות שבהן אין העברה של פרוטונים.
לעתים משתמשים במונח בעיקר כדי לציין חומצות שאינן ברונסטד‑לוארי.
דוגמאות נפוצות: אלומיניום כלורי, ברזל(III) כלוריד ובורון טריפלואוריד.
חוזק חומצת הלואיס נדון לפי תאוריית HSAB, תיאוריה שמדרגת חומצות ובסיסים לפי "קשים" ו"רכים".
חומצת לואיס היא חומר שמקבל זוג אלקטרונים.
זוג אלקטרונים זה שני חלקיקים קטנים בשם אלקטרונים.
כך החומר יכול ליצור קשר חדש עם חומר אחר.
השם מגיע מהכימאי גילברט לואיס.
אלקטרופיל זה חומר שאוהב לקבל אלקטרונים.
חומצת לואיס לא צריכה פרוטון. פרוטון זה חלקיק חיובי של מימן.
דוגמאות פשוטות: אלומיניום כלורי ובורון טריפלואוריד.
חוזקם נבדק בעזרת רעיון שנקרא HSAB, שממיין חומרים ל"קשים" ו"רכים".
תגובות גולשים