חוק הפרשנות

חוק הפרשנות, התשמ"א-1981 הוא חוק יסוד בפרשנות חוקים בישראל. הוא קובע כללים לפרשנות כל החקיקות והתקנות, ומכיל הגדרות למונחים נפוצים שחלות על חקיקה אחרת אלא אם נקבע אחרת.

החוק מגדיר מונחים שכיחים. המונחים האלה חלים גם על התקנות שנקבעו לפי אותו חיקוק, וכל צורה דקדוקית נגזרת מפורשת לפי אותה משמעות, אלא אם צוין אחרת.

בחוק יש כללים כלליים לפרשנות חוקים. בפירוש מונחים שעלו בחוק, על הפסיקה לקחת בחשבון גם פירושים במשפט העברי, בעיקר כשמדובר בחקיקה חדשה וייחודית שלא הושאלה ממערכות משפט זרות. לדוגמה, בפסק דין עלי צלאח יחיא נדונה הגדרת המילה "בניין" בחוק הפלילי, ושופט משה זילברג חזר עד הפסוק מספר בראשית כדי לפרש את המונח. חוקרים כמנחם רקובר כתבו על פירוש מונחים בחוק.

בחישוב מועדים יש למנות גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון, אלא אם הם היום האחרון בתקופה. לדוגמה: אם המועד האחרון שנקבע הוא 30.6 והוא נופל על שבת, המועד האחרון יהפוך ל־1.7.

פרקים אלה עוסקים בפרשנות סמכויות שניתנו מכוח חיקוק, בזמנים לעשייה ובהוראות פטור. נקבע ששעת תחילת תוקפו של חיקוק היא 00:01 ביום תחילתו. כאשר חיקוק מבוטל, מבוטלות גם התקנות והמינויים שנעשו מכוחו.

החוק נכנס לתוקף ב־1 באוקטובר 1981. הוא ביטל מרבית סעיפיה של פקודת הפרשנות שקדמה לו, למעט מספר סעיפים שנשארו בתוקף.

חוק הפרשנות (1981) מסביר איך להבין חוקים. פרשנות = איך מבינים משפטים במילה ובחוק.

החוק נותן הגדרות למילים חשובות. הגדרות אלה חלות גם על כללים אחרים שנקבעו לפי אותו חוק.

השופטים צריכים לבדוק גם פירושים במשפט העברי לפעמים. כך אפשר להבין מילים שנכתבו בחוק.

בחישוב מועדים סופיים סופרים גם ימי מנוחה. אם היום האחרון נופל על שבת, המועד מתוזז ליום הבא. לדוגמה: 30.6 על שבת -> המועד יהיה 1.7.

פרקים אלה מסבירים מי יכול לעשות דברים לפי חוק ומתי החוק מתחיל. חוק מתחיל בשעה 00:01 ביום שנכתב.

החוק התחיל לפעול ב־1.10.1981. הוא ביטל חלק גדול מחוק ישן שנקרא פקודת הפרשנות.