חוק וין, שנקרא גם חוק ההסחה של וין, הוא חוק יסודי בספקטרוסקופיה העוסק בקרינת גוף שחור. גוף שחור הוא עצם שמקרין ומפזר אור לפי הטמפרטורה שלו. בתחילה החוק היה אמפירי, כלומר התבסס על תצפיות בלבד.
בשנת 1900 מקס פלאנק הציע תיאוריה שמסבירה את קרינת גוף שחור ואת חוק וין. התיאוריה של פלאנק היתה צעד חשוב שהתווה את הדרך לתורת הקוונטים.
חוק וין מנוסח כך: λ_max = α / T. כאן λ_max הוא אורך הגל שבו עוצמת הקרינה הכי גדולה, T היא הטמפרטורה בקלווין (יחידת טמפרטורה), ו-α הוא קבוע וין שערכו כ-2.898×10^-3 מטר·קלווין. לדוגמה, כדי ששיא הפליטה יהיה בספקטרום הנראה סביב 550 ננומטר, יש צורך בטמפרטורה של כ-5300 קלווין.
לחוק יש חשיבות באסטרופיזיקה. הוא מסביר מדוע כוכבים חמים נראים כחולים וכוכבים קרים נראים אדומים. זה קשור למה שמכונה דיאגרמת הרצשפרונג-ראסל. בנוסף משתמשים בחוק כדי להגדיר "טמפרטורת צבע", מדד לצבע האור לפי הטמפרטורה של המקור.
חוק וין מסביר איך חום וקור משפיעים על צבע האור. גוף שחור זה דבר שמקרין אור לפי החום שלו. קלווין זו יחידת מדידה של חום.
וילהלם וין גילה את החוק בתצפיות. מאוחר יותר מקס פלאנק הסביר למה זה קורה.
העיקר: כשדבר מתחמם, האור שהוא מוציא נעשה אל קצר (יותר כחול). כשדבר קר יותר, האור נעשה ארוך יותר (יותר אדום).
דוגמה פשוטה: אם השיא של האור הוא סביב 550 ננומטר, הטמפרטורה היא בערך 5300 קלווין.
החוק עוזר למדענים להבין למה כוכבים שונים נראים בצבעים שונים. אפשר גם למדוד "טמפרטורת צבע" לפי החוק.
תגובות גולשים