חוק יסוד: הכנסת

חוק יסוד: הכנסת אושר בכנסת השלישית ב־12 בפברואר 1958 (כ״ב בשבט התשי"ח), ברוב של 96 חברי כנסת וללא מתנגדים. זהו חוק היסוד הראשון של מדינת ישראל. החוק קובע כי הכנסת היא בית הנבחרים של המדינה, שמספר חבריה הוא 120 ומקום מושבה ירושלים. משך כהונת הכנסת נקבע בארבע שנים.


החוק קובע מועד מדויק לבחירות הרגילות: יום ג׳ השלישי בחודש חשוון שמסיים את כהונת הכנסת. אם השנה הקודמת היא מעוברת, המועד יכול להיות יום ג׳ הראשון בחודש חשוון. בפועל הבחירות התקיימו בדיוק במועד זה רק ארבע פעמים: 1959 (כנסת רביעית), 1965 (שישית), 1969 (שביעית) ו־1988 (שתים עשרה). הבחירות לכנסת השמינית ב־1973 נדחו בגלל מלחמת יום הכיפורים.


חוק המעבר מ־1949 הפך את המועצה המכוננת לכנסת הראשונה. ב־1951 חוקים נוספים קבעו את כללי הבחירות ומשך הכהונה לכנסת השנייה ואילך. חוק יסוד: הכנסת מ־1958 ביטל חלק מההוראות הקודמות וקבע מסגרת קבועה למועד הבחירות ולשיטת הבחירות.


אפשרות להקדים בחירות מפורטת בחוק היסוד. ישנן מספר דרכים להקדים את הבחירות: חקיקת חוק לפיזור הכנסת, אי־אישור חוק התקציב במועד, כישלון בהרכבת ממשלה חדשה, ופיזור בצו של ראש הממשלה (כפי שמונה בחוק יסוד: הממשלה). ברוב המקרים רואים בחלק מהמקרים את הכנסת כאילו היא חוקקה חוק לפיזורה, וקובעים יום בחירות בתוך טווח של עד 90 יום, עם אפשרות דחייה מיוחדת עד 100 יום במידה שהמועד נופל בסמיכות לחג.


הכנסת יכולה להחליט על פיזורה באמצעות חקיקה רגילה, שעליה לציין את מועד הבחירות המוקדמות. המועד המוקדם לא יעלה על חמישה חודשים מיום קבלת החוק. זוהי הדרך הנפוצה לפיזור כנסת.


חוק היסוד קובע שאם תקציב המדינה לא אושר עד מועד מוקצב (לרוב 31 במרץ), הבחירות יוקדמו. החוק כולל הוראות מפורטות על הארכות מועד אישור התקציב במקרים שונים, למשל במקרה של הקמת ממשלה חדשה או חקיקה לפיזור הכנסת. בכנסת ה־23 נוסחו הוראות מיוחדיות ושינויים זמניים שנועדו לשרת את הקמת ממשלת חילופים; בסופו של דבר הכנסת הזו היא היחידה שהתפזרה בגלל אי־אישור תקציב במועד (מה שהוביל לבחירות לכנסת ה־24).


החוק מאפשר לדחות בחירות במקרים מיוחדים שאינם מאפשרים קיום בחירות במועדן. דחייה כזו מותנית בחוק שיקבל רוב של 80 חברי כנסת, ובו ייקבע מועד חדש. דחיית הבחירות ב־1973, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הייתה מקרה יוצא דופן שבו הכנסת קיבלה חוק מיוחד לדחיית הבחירות עד לסוף דצמבר 1973.


חלק מסעיפי החוק מוגנים (משוריינים) ודורשים רוב מיוחד לשם שינוים. בנוסף, החוק משריין חלק מסעיפיו מפני תקנות שעת חירום, וכדי לשנותם נדרש רוב מוחלט או רוב מיוחד של חברי הכנסת.


בית המשפט העליון פרש סעיפים משוריינים פעמים רבות וקבע רף ראייתי מחמיר לפסילת רשימות בחירות. בפועל, פסילת רשימות אושרה סופית רק במקרים ספציפיים, למשל פסילת רשימות כ"ך" ו"כהנא חי" בבחירות של 1988 ו־1992. ועדת הבחירות המרכזית פסלה רשימות נוספות, אך בית המשפט העליון בדרך כלל לא אישר את הפסילות. שלושה מועמדים מסוימים נפסלו מהמועמדות לאחר החלטות בית המשפט העליון.

לסיכום, חוק יסוד: הכנסת מגדיר את מעמד הכנסת, משך כהונתה, שיטת הבחירות ומנגנונים להתקדמות או לדחייה של בחירות. החוק שומר על סעיפים מוגנים, ומערכת המשפט ממלאת תפקיד מרכזי בפרשנותו ובאכיפתו.

חוק יסוד: הכנסת אושר ב־12 בפברואר 1958. זהו חוק חשוב ראשון במדינה. חוק יסוד = חוק חשוב שמסדיר דברים מרכזיים.

הכנסת = הפרלמנט של ישראל. יש לה 120 חברים. מקום מושבה ירושלים. כהונת הכנסת היא ארבע שנים.


החוק קובע שיום הבחירות הרגיל הוא ביום שלישי בחודש חשוון, אחרי ארבע שנות כהונה. לפעמים מזיזים את התאריך.


לפני חוק היסוד היו חוקים זמניים שקבעו איך לבחור את הכנסת. ב־1958 קבעו חוק יסוד קבוע.


בחירות יכולות להתקיים מוקדם אם הכנסת מתפזרת. זה קורה אם מקבלים חוק לפיזור הכנסת או אם לא מאשרים את התקציב.


הכנסת יכולה לחוקק חוק שמפזר אותה. החוק אומר גם מתי יתקיימו הבחירות המוקדמות.


אם לא מעבירים תקציב עד המועד הקבוע, מקדימים בחירות. בכנסת ה־23 זה קרה באמת, והיו בחירות חדשות.


אם יש מצב חירום, אפשר לדחות בחירות. צריך רוב של 80 חברים כדי לדחות.


חלק מהכללים מוגנים וצריך רוב גדול כדי לשנותם.


בית המשפט קבע כללים קשים לפני שאפשר לפסול רשימות בבחירות. רק לעיתים נדירות פסלו רשימות באופן סופי.

כמה עובדות קצרות: הבחירות נדחו ב־1973 בגלל מלחמה. החוק אומר מתי לקיים בחירות, ומתי מקדימים או דוחפים אותן.