חוקת קונפדרציית המדינות של אמריקה

'חוקת קונפדרציית המדינות של אמריקה' אומצה ב-11 במרץ 1861 על ידי קונפדרציית המדינות של אמריקה.
היא נשמרה בתוקף עד תום מלחמת האזרחים האמריקנית. לפני כן היתה חוקה זמנית בין 8 בפברואר ל-11 במרץ 1861.

החוקה הקונפדרטיבית דומה במרביתה לחוקת ארצות הברית. ההבדל המרכזי הוא הדגש על זכויות המדינות הבודדות.
בנוסף, היא תומכת במפורש במוסד העבדות. יש גם הבדלים נוספים, פחות בולטים, שמבהירים את טבע הסכסוך בין הדרום לשאר האיחוד.
ניתוח ההבדלים מראה שהוויכוח העמוק נגע גם לשאלות כלכליות ולמידת הכוח שיש לממשלה הפדרלית.


בחוקה הקונפדרטיבית לא נמצא אזכור מפורש לזכות פרישה (פרישה, secession, יציאה מהאיחוד).
במהלך הוויכוח המשפטי על הזכות לפרוש לא הוסיפו סעיף שאישר אותה במפורש.
הסיבה המקובלת היא שהם לא רצו להחליש את העמדה שהובילה לפרישה ב-1860, 1861.
עם זאת, הביטוי בפתיח: 'כל מדינה בתוקף ריבונותה ואופייה העצמאי' נחשב לרמז מוסתרים לזכות לפרוש.

'חוקת קונפדרציית המדינות של אמריקה' נכתבה ב-11 במרץ 1861.
היא נשארה בתוקף עד סוף מלחמת האזרחים. לפני כן היתה חוקה זמנית בפברואר-מרץ 1861.

החוקה דומה מאוד לחוקת ארצות הברית. היא נתנה יותר כוח למדינות.
היא גם תמכה בעבדות. עבדות היא מצב שבו אנשים לא חופשיים ועובדים בכפייה.


'פרישה' פירושה שמדינה עוזבת את האיחוד.
בחוקה הקונפדרטיבית לא כתבו במפורש שיש זכות כזו.
כנראה הם חששו להצהיר זאת ישירות. המשפט על 'ריבונות' נתן רמז שיכול לתמוך ברעיון זה.