חטיף

חטיף הוא מאכל שאוכלים מחוץ לארוחה, בדרך כלל בגדלים ומתאמים לאכילה במקום אחד וללא סכו"ם. המילה הוכנסה לשימוש על ידי חברת גבעול של אוסם ב-1965, והפכה נפוצה אחרי הכנסת ביסלי בשנות ה-70.

יש חטיפים מתוקים ומלוחים. מתוקים כוללים שוקולד, ביסקוויטים וגרנולה. מלוחים עשויים מתירס, תפוחי אדמה, חיטה או אגוזים. בישראל פופולריים במיוחד במבה, ביסלי ופרינגלס, וגם פיצוחים, אגוזים וזרעים קלויים.

חטיפים רבים נאכלים ישירות מתוך האריזה. יש מוצרים כמו דגני בוקר וגרנולה שרבים אוכלים גם כארוחה וגם כחטיף. מנות קטנות של אוכל, "מזון אצבעות", ופירות יכולים לשמש כחטיף פשוט.

חטיפים תעשייתיים מיועדים לעתים לחיי מדף ארוכים; כלומר לשמור על טריות זמן רב. כדי להשיג זאת מוסיפים לעתים חומרים משמרים, תוספי טעם וסוכר. רבים מהם מטוגנים או עתירי נתרן (מלח) וסוכר.

משרד הבריאות ממליץ להפחית צריכה של חטיפים תעשייתיים, במיוחד מטוגנים ועשירים במלח או סוכר. לעומת זאת חטיפי אנרגיה, חטיפים שמיועדים לתת אנרגיה מהירה, מסומנים לעתים כבריאים, וחלקם באמת נותנים ערכים תזונתיים טובים יותר.

שווק החטיפים גדול מאוד; התעשייה מייצרת רווחים במיליארדי דולרים ושיווק החטיפים נרחב, עם פרסומות רבות לעומת מזונות בריאים.

חטיף הוא אוכל קטן שאוכלים בין ארוחות. המילה הומצאה ב-1965 על ידי חברת גבעול של אוסם.

יש חטיפים מתוקים, כמו שוקולד ועוגיות. יש חטיפים מלוחים, כמו צ'יפס, במבה וביסלי. פיצוחים הם אגוזים וזרעים שאופים או טוגנו קלות.

הרבה חטיפים מוכנים לאכילה ישר מהחבילה. גם דגני בוקר וגרנולה יכולים לשמש כחטיף.

חטיפים תעשייתיים שומרים זמן רב. חיי מדף זה כמה זמן אפשר לשמור מוצר בלי שיתקלקל. כדי שזה יקרה, מוסיפים לפעמים חומרים משמרים וסוכר.

מומלץ לא לאכול יותר מדי חטיפים מטוגנים או ממתקים עם הרבה מלח וסוכר. חטיפי אנרגיה (חטיפים שמעניקים אנרגיה מהירה) לפעמים בריאים יותר.

תעשיית החטיפים מרוויחה הרבה כסף ויש הרבה פרסומות לחטיפים.