חטיפת המטוסים לשדה דוסון

חטיפת המטוסים לשדה דוסון הייתה סדרת חטיפות בספטמבר 1970 שביצעה החזית העממית לשחרור פלסטין, ארגון פלסטיני שנוסד ב-1967 ופעל גם בצורה צבאית. תכניתן הייתה לחטוף שלושה מטוסים שהיו בדרכם לניו יורק. ב-6 בספטמבר נחטפו בהצלחה TWA 741 מפרנקפורט וסוויסאייר 100 מציריך והונחתו בשדה התעופה זרקא, הכונה "שדה דוסון", שדה תעופה מדברי בירדן ששימש בעבר כבסיס בריטי.

ניסיון לחטוף את טיסת אל על 219 מאמסטרדם סוכל: החוטף פטריק ארגואלו נורה, ושותפתו ליילה ח'אלד נעצרה. שני חוטפים שלא יכלו לעלות על אל על חטפו במקום את פאן אם 93, הובילו אותו לביירות ואז לקהיר, שם המטוס פוצץ אחרי ירידת הנוסעים. ב-9 בספטמבר נחטף מטוס BOAC 775 והובא אף הוא לשדה דוסון כדי ללחוץ על בריטניה לשחרור ח'אלד.

החוטפים הפרידו אזרחים מארצות הברית, ישראל, גרמניה ושווייץ והחזיקו אותם בשבי. רוב השבויים שוחררו ב-11 בספטמבר, אך 56 הושארו כבני ערובה, ביניהם ישראלים ונוסעים שזוהו כיהודים. ב-12 בספטמבר פוצצו החוטפים את המטוסים הריקים מול התקשורת.

החזית העממית לשחרור פלסטין הייתה תנועה פוליטית-צבאית בעלת אידאולוגיה מרקסיסטית-לניניסטית. הארגון כבר היה מעורב בחטיפות ובפעולות אלימות קודמות, בין היתר נגד טיסות של אל על.

לאחר מלחמת ששת הימים התגוררו בירדן מספר רב של פלסטינים. זה יצר מתיחות פנימית בין המשטר הירדני לארגוני גרילה פלסטינים. עימותים אלימים התרחשו בתדירות גבוהה, והמתחים הללו הקשו על תגובת ירדן לחטיפות.

אבטחת המטוסים אז הייתה פחות מפותחת. לעיתים לא נעשה שימוש בגלאי מתכות, ולכן חוטפים עלו עם נשק מוסתר.

ניסיון חטיפה בוצע בזמן עצירת הטיסה באמסטרדם. ארגואלו וח'אלד עלו כזוג נוסעים עם דרכונים מזויפים. כשהחטיפה התפתחה, הקברניט ביצע צלילה שניסתה לבצע פירוק של מהלך החטיפה. ארגואלו ירה בדייל שלמה וידר, שנפצע וקיבל אחר כך עיטור אומץ. ארגואלו מת, וח'אלד נעצרה.

טיסה זו נחטפה מפרנקפורט והונחתה בשדה דוסון. בין הנוסעים היו דמויות ציבוריות שעל שמם הועלו דיונים על פדיון שבויים.

טיסה זו נחטפה מציריך ונחתה אף היא בשדה דוסון.

שני חוטפים שפונו מאל על חטפו את פאן אם 93. המטוס נחת בביירות, תודלק ונחת אחר כך בקהיר. לאחר שירדו הנוסעים, המטוס פוצץ.

ב-9 בספטמבר נחטף מטוס זה מבחריין. מטרת החוטפים הייתה ללחוץ על בריטניה לשחרור ליילה ח'אלד.

ב-7 בספטמבר ערכו החוטפים מסיבת עיתונאים ושודרו דרישותיהם. כמה מדינות שקלו תגובה צבאית. בריטניה ניהלה משא ומתן ושחררה בסופו של דבר את ח'אלד כדי להשיג את שחרור בני הערובה. ארצות הברית התנגדה להצעה זו.

המשבר תפס מקום מרכזי במתיחות בין החזית העממית לירדן. המלך חוסיין הכריז על משטר צבאי ב-16 בספטמבר, וכוחותיו פעלו נגד מוקדי הפעילות הפלסטינית במהלך מה שנודע כספטמבר השחור. עד 30 בספטמבר שוחררו כל בני הערובה בתמורה לשחרור ח'אלד ולשחרור של מספר אסירים אחרים, והאירוע חיזק את המודעות להגברת אבטחת התעופה בעולם.

חטיפת המטוסים לשדה דוסון קרתה בספטמבר 1970. החזית העממית לשחרור פלסטין היא קבוצה פוליטית-צבאית פלסטינית. שדה דוסון הוא שדה תעופה במדבר בירדן.

ב-6 בספטמבר חטפו החוטפים כמה מטוסים בדרך לניו יורק. הם הצליחו לחטוף את TWA 741 ואת סוויסאייר 100 והורידו אותם לשדה דוסון. ניסיון לחטוף את טיסת אל על 219 נכשל. אחד החוטפים נהרג, וליילה ח'אלד נעצרה.

שני חוטפים אחרים חטפו את פאן אם 93. המטוס נחת בביירות ואז בקהיר. אחרי שהנוסעים ירדו, המטוס נפגע ופוצץ.

ב-9 בספטמבר נחטף מטוס נוסף, BOAC 775, והובא גם הוא לשדה דוסון. החוטפים החזיקו בני ערובה ושילחו דרישות לשחרור אסירים.

רוב הנוסעים שוחררו ב-11 בספטמבר. 56 אנשים הוחזקו עוד זמן מה, כולל נוסעים מזוהים כישראלים. ב-12 בספטמבר החוטפים החריבו את המטוסים הריקים מול העיתונות.

המלך חוסיין בירדן הכריז על משטר צבאי, והמדינה נלחמה בקבוצות הפלסטיניות במה שנקרא "ספטמבר השחור". לבסוף בכל סוף ספטמבר שוחררו כל בני הערובה בתמורה לשחרור כמה אסירים.